נכון, זה לא קורה מספיק מהר, אך כבר היום יש לישראל יתרון אנרגטי ירוק מובהק. השימוש באנרגיה סולארית תופס נפח הולך וגדל בשוק האנרגיה. ראשית, דודי השמש הנמצאים על רוב הבתים בישראל, המצאה ישראלית של ד"ר צבי תבור אשר חוסכת כמויות עצומות של אנרגיה לחימום ביתי של מים. שערו בנפשכם כמה פחם היה צריך לשרוף על מנת לחמם 100 ליטר בכל יום לכל משפחה בישראל. גם בתחום המערכות הפוטווולטאיות ישראל הופכת למעצמה.
באוקטובר 2018 החל לפעול פרויקט סולארי עצום של חברת EDF renewables, חמישה מתקנים סולאריים חדשים המייצרים מעל מאה מגה-ואט חשמל בעלות של 300 מיליון ₪. אלה יצטרפו ל-12 מתקנים נוספים שכבר פועלים. זאת במקביל למאות מתקנים פוטווולטאיים, פרטיים או עסקיים המוצבים על גגות בתים, לולים ורפתות.
גם החווה התרמו-סולארית באשלים אמורה להתחיל לפעול ב-2019 ולייצר מעל 121 מגה-וואט חשמל מהשמש. איתה תוקמנה במתחם אשלים שתי תחנות ירוקות נוספות. תכנית העל של ישראל היא לאפשר הפקת 10% מהאנרגיה הנצרכת במדינה ממקורות ירוקים לא מזהמים.
בקרוב, רוב תחנות הכוח הפחמיות בישראל תתחלנה לייצר חשמל מגז במקום מפחם ונפט. בכך יקטן מאוד זיהום האוויר בישראל ותתאפשר תחרות אשר תוזיל מחירים ותשנה באופן ממשי את ההשפעה על הסביבה של שוק האנרגיה. אלו צעדים בכיוון הנכון וראוי שנתגאה בכך. ייטב הדבר שאם עד שנת 2030 תופק רוב האנרגיה ממקורות מתחדשים (שמש, רוח, גלים וכד').
לצרכי השוואה, ב-2016 הודיעה קוסטה ריקה 99% מהחשמל המיוצר במדינה הוא ממקורות ירוקים מתחדשים והיא הצליחה להגיע לפרק זמן של 114 יום רצופים בהם לא היה כל שימוש בדלקים מזהמים לייצור אנרגיה. בקיצור, יש לנו עוד לאן לשאוף.
חשוב לזכור כי הריבוי הטבעי הגבוה כמו גם העלייה ברמת החיים מגדילה בכל שנה את הצורך בחשמל. ישראל הפוכת לצרכנית אנרגייה גדולה, ויש לשער כי מגמה זו תימשך בשנים הקרובות ככל שירד השמוש בדלקים פוסיליים ונעבור למכוניות מונעות בסוללות. ייצור החשמל בישראל יתבסס בשנים הקרובות על מאגרי הגז הטבעי שנמצאו בים התיכון, אך גם אלה נחשבים מקורות מזהמים. לא ניתן יהיה להקיים חברה מודרנית ללא מעבר לייצור אינטנסיבי של אנרגייה ירוקה. ישראל התברכה בשטחי מדבר רבים וריקים ועליה, כבר עתה, לשים פעמיה אל הנגב. אולי דווקא משבר האנרגייה הוא זה שישגשים את חזונו של בן גוריון.
