”מזה שלוש שנים אני פונה אליכם, יהודי פולין, עטרת יהדות העולם, בקריאה. אני מזהיר אתכם בלא הפוגה, שהקטסטרופה מתקרבת. שערותיי הלבינו, וזקנתי בשנים אלו, כי לבי שותת דם על שאתם, אחים ואחיות יקרים, אינכם רואים את הר-הגעש שיתחיל תיכף לפלוט את אש ההשמדה. אני רואה מראה איום ; הזמן קצר בו אפשר עוד להינצל. אני יודע: אינכם רואים, כי אתם טרודים ובהולים בדאגות יום-יום. האזינו לדברי בשעה השתים-עשרה: למען השם! יציל-נא כל אחד את נפשו, כל עוד יש זמן לכך – והזמן קצר!" (זאב ז'בוטינסקי, אוגוסט, 38 פולין).
שנת תרצ"ח, 1938, רגע לפניי שצבא הרשע יסתער בחמת זעם על יבשת אירופה, מנתה אוכלוסיית היהודים בעולם כששה עשר מיליון בני אדם. תשעה מיליון יהודים התרכזו ביבשת אירופה. שנה זו מכונה במחקר ההיסטורי 'שנת המפנה', השנה הגורלית. שני אירועים מרכזים התרחשו בשנה זו, אירועים שלימדו על העתיד לבוא: כינוסה של ועידת אוויאן וליל הבדולח.
בשישי ליולי 1938 כונסה בעיר אוויאן {Evian-les-Bains) שבצרפת ועידה בין-ממשלתית שמטרתה המוצהרת הייתה לדון במציאת פתרונות לבעיית הפליטים המבקשים לצאת מגרמניה. את כינוס הוועידה יזם רוזוולט נשיא ארה"ב. דעת הקהל בארה"ב הגבירה את הלחץ באותה שנה על הבית הלבן. הדרישה מרווזולט הייתה לפתוח את שערי ארה"ב בפניי פליטים, בייחוד בפני יהודים המבקשים מקלט, רגע לפני שהחרב הנאצית תונף על צווארם. הנשיא האמריקאי, שהתנגד בתקוף להקלות בחוקי ההגירה הנוקשים מ1929 (השנה בה פרץ המשבר הכלכלי הגדול בארה"ב), ביקש למצוא מוצא של כבוד בעצם כינוס הוועידה. לא הייתה זו יוזמה כנה לפתרון אמיתי ומהיר אלא בעיקר רצון להשקיט את דעת הקהל ולהטיל את האחריות לפתרון הבעיה על כמה שיותר מדינות. לוועידה זומנו נציגים מ-32 מדינות מאירופה ואמריקה. נאום הפתיחה של רוזוולט בישר רעות, את הנאום נשא עוזרו הראשי של הנשיא, טילור:
"עלינו להודות בגילוי לב, כי בעיה זו של הפליטים הפוליטיים היא בעיה עצומה ומורכבת כל כך, שכפי הנראה לא נוכל בפגישת פתיחה בין ממשלתית זו לפעול יותר מאשר להניע את המנגנון הדרוש ולהתאימו אל המנגנון הקיים, שיסייעו ברבות הימים בגדר האפשר לשיפור מצבם של אותם בני האדם האומללים, שבגורלם אנו דנים עכשיו. למשל, מטרתנו הסופית צריכה להיות הקמת הסתדרות אשר תטפל בכל הפליטים, בכל מקום שיחס בלתי סובלני מצד הממשלה יגרום להתהוותה של בעיית פליטים, אך במקרה זה עלינו לרכז את תשומת לבנו בבעיה הדחופה ביותר של הפליטים הפוליטיים מגרמניה (לרבות אוסטריה)".
נאומו של רוזוולט בפתיחת הוועידה הינו אחד האירועים המשמעותיים בקורות השואה. נאום שהשלכותיו יהיו הרות גורל ביחס ליהודי אירופה. רוזוולט, נשיא המעצמה הכלכלית והצבאית החזקה בתבל, ביתם של כשלושה מיליון יהודים, מודיע ערב מלחמת העולם השנייה בוועידה בין-ממשלתית כי ארה"ב איננה מעוניינת לסייע לפליטים היהודים המבקשים להימלט מגרמניה ואוסטריה, חרף הסכנה הגדולה המרחפת על חייהם. מה שחמור עוד יותר בנאומו של רוזוולט, הוא ההתעלמות המוחלטת מבעיית היהודים. המילה יהודים אינה מוזכרת ולו פעם אחת במהלך הנאום, אף על פי שבמשך כחמש שנים, למן עלייתו של היטלר לשלטון בגרמנייה ב-30 בינואר 1933 ועד לכינוסה של הוועידה ב-6 ליולי 1938, נרדפים היהודים באופן חסר תקדים לעיני כל, וסכנה ממשית מרחפת מעל ראשם. אין היה זה מפתיע לנחש את תוצאותיה של הוועידה לנוכח נאומו של רווזולט, בזה אחר זה שללו נציגי המדינות שהשתתפו בוועידה כל ניסיון לסייע במצוקת היהודים. מדינות העולם נעלו את שעריהן בפניי יהודים באשר הם.
מדניות חוץ מקוממת זו של ארה"ב המבוססת על בדלנות קרה נגועה באנטישמיות קלאסית הייתה מקובלת על מקבלי ההחלטות בממשל האמריקני של שנות ה-30 וה-40. מדיניות זו היא שתקבע במידה רבה את גורלם העגום של יהודי אירופה בשנות המלחמה. הוועידה הסתימה בקול ענות חלושה. לא היה במסקנות הוועידה ולו שבב של תקווה, יתר על כן, החלטת הוועידה לדחות את הטיפול בבעיית הפליטים למועד מאוחר יותר, וסירובם של עשרות מדינות לקלוט פליטים יהודים רק החישה את רוע הגזירה והפך אותה לבלתי נמנעת.
היטלר, שעקב בדריכות אחר התנהלות הוועידה, הסיק את מסקנותיו שלו. היטלר חש שרעיון מימושו של הסדר החדש, הכולל השמדת גזעים, ובמרכזו הכחדת הגזע היהודי, ניתן לביצוע מוקדם מהצפוי. העולם לא יעצור בעדו. אפשר שהוא הניח כי קיבל לגיטימציה מעמיי העולם להגשים את שאיפותיו השטניות. כארבעה חודשים לאחר שפוזרה הוועידה הגיע הרגע. גורלם של יהודי אירופה נגזר. ניסוי הכלים של היטלר לקראת הפתרון הסופי של כלל יהודי העולם החל בגרמניה, בסתיו 1938.
ליל הבדולח התרחש בין ה-8 ל-9 בנובמבר 1938. הייתה זו ההתפרצות האלימה הראשונה בהיקף משמעותי כלפיי היהודים באירופה בכלל ובגרמניה בפרט, מרגע עלייתו לשלטון של היטלר בשנת 1933. ירח מלא האיר את שמי גרמניה, כאשר פלוגות ס"א ((S.A פשטו על אלפי בתי כנסת ועסקים של יהודים. הסיבה הרשמית להתפרצות הפוגרום הייתה: ניסיון ההתנקשות של הרשל גרינשפן בשגריר הגרמני בפריס.
משפחת גרינשפן הייתה אחת מאלפיי משפחות יהודים בעלי אזרחות פולנית שגורשו מגרמניה באוקטובר 1938. השלטון הפולני מנע את כניסתם לפולין והם נאלצו לשהות בעירה זבונשיין, סמוך לגבול הגרמני, כפליטים חסרי כל בתנאים קשיים. הרשל גרינשפן, צעיר בן 17 ששהה בפריס באותם ימים קיבל מכתב ממשפחתו, המספר על התלאות והסבל שעברו המגורשים. בתגובה לכך החליט גרינשפאן להתנקש בחייו של שגריר גרמניה בצרפת. ב-7 בנובמבר הצליח לחדור לשגרירות הגרמנית בפריס. ניסיונו לפגוע בשגריר הגרמני כשל, מי שנורה היה המזכיר השלישי פום ראט. המזכיר נפגע אנושות וכעבור יומיים נפטר.
האות ניתן. היטלר, מסוחרר משיכרון הכוח, לאחר שהשיג במהלך חמש השנים הראשונות לשלטונו שליטה אבסולוטית על גרמניה ורשם כמה הישגיים טריטוריאליים מרשימים (כיבוש חבל הריין ב-36 וסיפוח אוסטריה ב-38), מוכן עתה להגשים אידיאל נוסף ברעיון הסדר העולמי החדש שלו- השמדת הגזע היהודי.
היידריך, ראש משטרת הביטחון הנאצית העניק את האישור הרשמי לכלבי האשמורת שעמדו לראשותו – אנשיי, הס"א ((S.A לכלות את זעמם ביהודים. בלילה שבין ה-8 ל-9 בנובמבר, ערב יום שלישי אור לבוקר רבעי, נשרפו למעלה מ-1,400 בתי כנסת בכל רחבי גרמניה. אלפי בתי עסק יהודים נבזזו והועלו באש. 1500 מיהודי גרמניה נרצחו, נשחטו בידי פלוגות הסער. כ-30,000 נשלחו למחנות ריכוז.
שברי הזגוגיות שכיסו את רחובות הערים השתקפו באור הירח, מחזה סוריאליסטי זה, העניק לליל הפוגרום את שמו – ליל הבדולח. השער נפתח. הפרק השחור בתולדות העם היהודי החל. מרגע זה ועד לסיומה של המלחמה, יהודים ירצחו בהמונים.
בתמונות: הרשל גרינשפן, בית כנסת שהועלה באש וועית אוויאן. התמונות כולן הן בבחינת נחלת הכלל.
