תעשיית הבשר-סוגיות סביבתיות, כלכליות ואתיות/ ד"ר מאור כהן
ככל שמספר האנשים בעולם הולך וגדל, יש עוד ועוד פיות להאכיל. הבשר (עוף, בקר, צאן וחזיר) הוא מקור טוב לחלבון והוא נותן מענה לשכבות שונות של האוכלוסייה, החל מגידול לצריכה עצמית אצל אוכלוסיות עניות בעולם השלישי ואוכלוסיות נוודים, דרך צרכני מזון מהיר וכלה במאכלי גורמה.
אך לייצור הבשר יש משמעויות אקולוגיות, סביבתיות ומוסריות בכל הנוגע לתעשיית המזון.
עפ"י דו"ח של האו"ם, תושבי ארה"ב הם צרכני הבשר הגדולים בעולם עם שיא של 95 ק"ג בשר לאדם בשנה. מדינות עולם שלישי צורכות הכי פחות בשר ועומדות על ממוצע של 3-4 ק"ג לנפש בשנה. בישראל הממוצע עומד על כ-60 ק"ג.
תעשיית הבשר מגדלת בכל שנה כ- 1.7 מיליארד ראשי בקר, כ- מיליארד חזירים, כ-25 מיליארד עופות וכ-2.5 מיליארד עיזים וכבשים. כל זאת כדי להאכיל 7.5 מיליארד בני אדם.
תעשיית הבשר נחשבת לתעשייה בזבזנית מאוד ומזהמת. כדי לגדל פרה אחת נדרשים 50,000 ליטר מים מתוקים בשנה הנפלטים בחזרה לסביבה בשתן המזהם את הקרקע, מחלחל לאקוויפרים, זורם בנחלים ומתנקז אל מקורות מי השתייה של בני אדם ובעלי חיים אחרים. הפרה אוכלת עשרות טונות של מזון ופולטת פחמן דו חמצני, מתאן ותחמוצות פחמן (גזי חממה) בשיעור הגבוה ב-50% משל אוטובוס. אבל רוב חלקי הגוף של הפרה הם פסדים (חומרי גלם שאינם נצרכים ונטמנים כפסולת מזהמת). בכך הופכת הפרה לאחד האיומים הגדולים על האטמוספירה, הקרקע ומאגרי המים. בהיבט זה, החזיר הוא החיה ה"יעילה" ביותר מבחינה אקולוגית. צריכת המזון שלו ורסטילית ואחוז הפסדים הוא נמוך במיוחד. אך בשני המקרים מדובר במקור זיהום משמעותי. גידול אינטנסיבי של פרות ברפתות אמנם מאפשר בקרה טובה יותר על ניהול הפסולת והפסדים. במקומות רבים בעולם נאספת הפסולת ונלקחת למכוני טיפול מיוחדים בהם היא מעובדת, הופכת למקור אנרגייה ולחומרי דשן. אך צורת הגידול מחייבת טיפול אנטיביוטי, והיא כרוכה בחיי אומללות של בעל החיים. ניתן גם לנסות ולצמצם את פליטת גזי החממה אך לא למנוע אותם.
גידול עופות נחשב גם הוא ליעיל יותר מתעשיית הבקר אך הוא כרוך בגידול אינטנסיבי של דגנים להאבסה והתעללות קשה בגידול בעל החיים (שבירת מקור וטפרים, גידול בכלובים צפופים ועוד). גם כאן, בשל הצפיפות וזיהום, יש צורך להשתמש בכמות גדולה של אנטיביוטיקה כדי להימנע מהתפרצות מחלות כמו סלמונלה. גידול אינטנסיבי זה גורם מדיי פעם להשמדתם של לולים שלמים בשל מגפות כמו שפעת העופות.
אך גם אם נוריד מהשולחן את הדיון המוסרי על גידול בע"ח, ישנו חוסר מידתיות בין המשאבים המושקעים בגידול בע"ח והאימפקט הסביבתי שהוא גורם, לבין סיפוק הצרכים של האדם. ומכיוון שאוכלוסיית העולם צפוייה עוד לגדול, יש להיערך לחשיבה יצירתית לאספקת חלבון לכמות כל כך גדולה של אנשים, כמו למשל חלבון המגיע מחרקים או מסונתז במעבדה.
