רשת הקשר של המטוסים החוצים את האוקיינוס, מוגבלת, ובעצם ישנם אזורים, בהם המטוס אינו יכול לעמוד בקשר עם אף גורם. זאת בשל אורכם של גלי הרדיו המשמשים לתקשורת בין המטוסים. מטוס יוצר קשר עם תחנות הקרקע בשני סוגים של גלי רדיו: גלי קרקע וגלי רקיע. גלי הקרקע (גלים נמוכים), סמוכים לקרקע לכן סובלים מהפרעות רבות. הטווח שלהם קצר יחסית (כ- 200 מייל) והם מהווים את התקשורת הראשונית עם המטוס מייד לאחר ההמראה שלו. כשהמטוס חוצה את טווח 200 המייל, השידור מנותק והתקשורת עוברת לגלים בעלי טווח ארוך יותר – גלי הרקיע (HF).
גלי הרקיע יכולים להגיע למרחקים עצומים. הם יוצאים מהתחנה שעל הקרקע, עולים לכיוון החלל ומוחזרים לכדור הארץ מהשכבה החיצונית באטמוספירה – היונוספירה. הבעיה היא שעד שהם מוחזרים, אין קליטת רדיו. אזור זה מכונה Skip distance . וכך, נוצר מצב שבו בין קצה הטווח של קלי הקרקע לנקודת החזרה של גלי הרקיע, יש אזור שלם בו הקשר של המטוס בעצם מנותק. איזור זה מכונה איזור מת (Dead zone) או Skip zone. זה, אגב, אינו מנוע מהמטוס ליצור קשר עם מטוסים הטסים בסמוך אליו, אך לצורך זה נעשה שימוש בסוג שלישי של גלים, המכונה גלים ישירים, בדרך כלל בתדרי (VHF) המוכרים יותר.
כיום, אגב, רוב התקשורת נעשית דרך לוונים, ולאלה יש כבר שלל אתגרים אחרים.
