בתקופה זו, בה העולם כולו נאבק בוירוס הקורונה, מרתק לגלות את היתרונות בשימוש בוירוסים בהתמודדות עם מחלות, כמו גם בטיפול בהכשות נחשים.
מדיי שנה מתרחשות ברחבי העולם כ-5.4 מיליון הכשות נחש. כתוצאה מכך, נספרים 1.8 עד 2.7 מיליון מקרים של הרעלות מהכשת נחש, 100 אלף מקרי מוות, וכמעט פי שלושה מקרים של קטיעות איברים בכל שנה. רוב מקרי ההכשה מתרחשים באפריקה, אסיה ואמריקה הלטינית. ילדים עלולים לסבול מהשפעות חמורות יותר, ויכולים לחוות את ההשפעות במהירות רבה יותר מאשר מבוגרים בשל מסת גופם הקטנה.
ככל שארס הנחש נמצא בגופו של הקורבן זמן רב יותר, כך נוצר יותר נזק. הפגיעה מתחילה מרגע הנשיכה, וקוקטייל החלבונים והמולקולות שבארס, ישתולל בגוף, עד שמערכת החיסון שלנו תייצר מספיק נוגדנים בכדי לנטרל את אותם רעלים. הבעיה היא שפעולה זו לוקחת זמן יקר, במיוחד כשמדובר בארס משתק כמו של נחש צפע. ארס הצפע פועל באופן ממוקד כנגד מערכת העצבים המפעילה את השרירים. ככל שנוקף הזמן גובר הסיכוי לשיתוק של הריאות והלב מה שעלול להסתיים במוות.
הטיפול הנפוץ כנגד הכשת נחש הוא מתן נוגדנים אשר הופקו מסוסים. כדי להכין את נסיוב הנוגדנין, מזריקים לסוסים ארס נחשים מסוג מסוים. הסוס הוא בעל חיים גדול, ומערכת החיסון שלו מייצרת נוגדנים לפני שהארס מצליח להרוג אותה. לאחר שהסוס מייצר את הנוגדנים, ניתן לשאוב ממנו את הדם ולהפיק ממנו נוגדים כנגד סוג הנחש המסוים שאת הארס שלו הזרקנו לסוס.
לתהליך זה יש חסרונות רבים. כשאנו מזריקים חלבון זר לאדם (הנסיוב), הדבר עלול לגרום לתגובה חיסונית, אשר בעצמה עלולה להרוג את המטופל. התהליך הזה מאוד איטי ומאוד יקר. מנה של נסיוב יכולה לעלות כמה עשרות דולרים, וכל טיפול מצריך לעיתים כמה מנות של נסיוב. בעיה נוספת היא הייחודיות של הנוגדן. זיהוי מוטעה של הנחש והזרקה של נסיוב לא מתאים, לא ינטרלו את הארס.
במחקר שהתפרסם ב- Scientific Reports, דווח על שיטה אשר פותרת את שלוש הבעיות הללו. בעיית המחיר, בעיית הנוגדנים ממקור זר וייחודיות הנוגדן.
כפי שקוריאנו האדוקים כבר יודעים, נוגדן הוא חלבון, וחלבון מיוצר מדנ״א. אם רוצים לייצר מיליוני סוגים שונים של נוגדנים ולבדוק אם הנוגדן נקשר לחלבון במעבדה במטרה למצוא נוגדן כנגד ארס, אנו עלולים להיקלע לקושי רב.
נניח שבודדנו חלבון אחד כזה מבלי לדעת מה רצף חומצות האמינו שלו. אפילו אם יש לנו את החלבון ביד, ריצוף חומצות האמינו של החלבון היא משימה קשה מאוד. לעומת זאת, לרצף דנ״א קל הרבה יותר. השאלה איך אני מוצא את הנוגדן שנקשר הכי טוב לארס הנחש, ואחר כך יכול לייצר אותו במעבדה? כותרת המאמר כבר מסגירה את הפתרון. אנחנו משתמשים בווירוסים.
הוירוס הוא קופסת חלבון ובתוכה דנ״א. בעזרת הנדסה גנטית, ניתן לגרום לוירוס לייצר על הקופסא שלו מיליוני סוגים של נוגדנים של בני אדם. בעזרת שיטות ביוכימיות, ניתן גם למצוא את הנוגדן שרוכב על וירוס שנקשר בדיוק האופן שאנחנו רוצים, כלומר הכי חזק או הכי חלש או נוגדן שנקשר לכמה סוגי ארס שונים. בסוף התהליך יש לנו במבחנה דנ"א וחלבון כמו שרצינו. מדובר ב-"קופסא" מהונדסת של וירוס שבתוכה הדנ״א אשר יצר אותה.
בעזרת שיטה זו ניתן יהיה לייצר נוגדנים המתאימים לבני אדם, כי פתרנו את בעיית החלבון הזר שנלקח מהסוס. תהליך הייצור יכול לעבור לחיידקים ולא לסוסים, כך שהוא זול משמעותית. והחידוש המשמעותי ביותר הוא, שניתן לייצר נוגדן אחד אשר יכול להתאים לכמה סוגים של ארס בוא זמנית.
