אני לא מנוי במפעל הפיס. לא מתוך בוז לכסף. להפך, אני מאוד רוצה להיות מיליונר. אבל יש לי פחד לא הגיוני, לא ראציונאלי, שאני יהיה מנוי במשך עשרות שנים ולא אזכה בדבר. או אז, יום לאחר שאבטל את המינוי מהטלפון בבית האבות תוך כדי צפייה בעונה ה – 57 של "האח הגדול", המספרים שבחרתי יעלו בגורל. חששותיי זכו לחיזוק בעקבות קריאה בספרו המצוין של מת'יו הארט "זהב – המסע בעקבות המתכת שכישפה את העולם".
הארט מספר על כורה זהב בשם לזר פופוביץ' (Lazar Popovich) מהעיר קוטור (כיום במונטנגרו). הוא הגיע בשנות ה – 70 של המאה ה – 19 לארה"ב ושם בילה שנים רבות על פסגת גבעה נידחת בנבדה בניסיון כושל למצוא זהב. מה שפופוביץ' לא ידע (או אולי כן ידע אבל לא הצליח להוכיח) הוא שתחת לגבעה בה גר (שכיום שמה הוא Popovich Hill) נמצא שדה הזהב הגדול ביותר באמריקה. אורכו של המרבץ הוא 65 קילומטרים, רוחבו 8 קילומטרים ועוביו מגיע בכמה מקומות לעשרות מטרים. רק כדי לסבר את האוזן יצוין כי עד שנת 2008 נכרו בגבעת פופוביץ' וסביבתה (קרלין טרנד) יותר מ – 70 מיליון אונקיות כאשר נכון לכתיבת שורות אלו מחיר אונקיית זהב (30.10 גרם) עומד על כ – 1778$!!! פופוביץ', המהגר חסר הכול, היה באופן פוטנציאלי האיש העשיר ביותר בעולם.
על כל פנים, כ – 100 שנה לאחר שפופוביץ' ניסה ללא הצלחה רבה למצוא זהב על הגבעה שכיום קרויה על שמו, הגיעו חברות הכרייה עם הציוד המכני הכבד. הם קרעו לגזרים את הפסגה והתוו עתודות עפרה של 12 מיליון טון.
"ישנו הקונה את עולמו בשעה אחת" אומר הפתגם כאשר הכוונה לאדם שהגיע להצלחה בין לילה. מנגד ישנם כאלו שעובדים חיים שלמים ולא יודעים כי מתחת לרגליהם ישנו מספיק זהב על מנת לקנות עולם שלם…
