מאז פרוץ המגפה אני מחכה לידיעה הבאה:
https://www.thelancet.com/journals/lancet/article/PIIS0140-6736(20)31757-8/fulltext
או במילים אחרות, נמצאה גירסה אלימה פחות של ה- SARS-CoV-2 (הסימפטומים חלשים יותר).
והחיסרון? הוירוס החדש מדבק יותר.
השאלה היא למה מבחינה מדעית אני מחכה לידיעה שהוירוס נחלש?
כשבוחנים את עולם הפתוגנים (גורמי מחלות) והפונדקאים (החולים) ניתן לחלק את הפתוגנים לביוטרופים ונקרוטרופים. הנקרוטרופים הורגים את החולה ואז חיים על הגוויה. דוגמא לפתוגן שכזה הוא חיידק הבצילוס Bacillus thuringiensis israelensis.
(https://www.youtube.com/watch?v=ETGz3CADq_k)
החיידק מייצר רעלן שמשתחרר בקיבת זחלי ייתושים והורג אותם. החיידק חי על גווית הזחל.
לעומת הנקרוטרופים, הפתוגנים הביוטרופיים מעוניינים במאחסן (פונדקאי) בריא וחי. הדוגמא הטובה ביותר לפתוגנים ביוטרופיים הם וירוסים. הוירוס אינו יכול להתרבות בלי מאחסן חי. וכאן בדיוק מתחילה האבולוציה לעבוד.
וירוס חייב להפיץ את עצמו לפונדקאים חדשים, ומכאן, ככל שהוירוס מדבק יותר יש לו סיכוי גבוה יותר לשרוד.
אם הוירוס יהרוג את הפונדקאי (נשא) מהר יותר, הוא יתרבה במשך פחות זמן, והסיכוי שלו להדביק פונדקאים חדשים יפחת. וירוסים עוברים מוטציות במהירות רבה ולכן אוכלוסיית הוירוס משתנה בקצב מדהים. ככל שעובר הזמן, מוטציות שישאירו את הפונדקאי חי אבל יהיו מדבקות יותר יופצו יותר ולכן ישתלטו על אוכלוסיית הוירוסים הקודמת עד שנגיע לוירוס שאינו פוגע בפונדקאי אבל מדביק את כולם.
כך מגפות פורצות ונעלמות גם אם האוכלוסייה לא פיתחה עמידות.
ככל שאנו מקשים על יכולת ההדבקה (ע"י ריחוק חברתי, מסכות וגם "חסינות עדר") קיים לחץ חזק יותר על אוכלוסיית הוירוסים להרוג פחות ולהדביק לאורך זמן. כך יוצא שהוירוס "נחלש".
למרות זאת, בארץ, זני הוירוס עדיין מסוכנים מאוד וכולנו נחכה לחיסון יעיל לפני שנישתחרר מהמסכות, אבל הביולוגיה עושה את שלה.
