הגיבור של הנאצים שהפך לכוכב בנטפקליס

748px-Hermannsdenkmal_beigealert_06

"אנשים חושבים שהם רוצים לדעת את ה'עובדות' בעוד מה שהם באמת רוצים זה סיפור", כתב פעם בריאן פרל. אין ספק שהדרמה ההיסטורית "ברברים", המשודרת כעת בענקית השידור נטפליקס, מוכיחה שוב כי תמיד עדיף סיפור טוב על עובדות. הסדרה מספרת על מפלת שלושת הלגיונות הרומאים בשנת 9 לספירה על ידי קואליציה של שבטים גרמאנים. הסדרה עוקבת בעיקר אחר ארמיניוס, בנו של מנהיג שבט הכרוסקים, שנשלח לעיר רומא בילדותו ושירת בצבא הרומאי. עם חזרתו לגרמאניה (לא טעות כתיב, מדובר במונח הרומאי לאזור הגאוגרפי הידוע היום בתור גרמניה/אוסטריה), ולאחר משבר מצפון המתואר היטב בסדרה, עשה ארמיניוס שימוש באמון שרכש לו המושל הרומאי של האזור, פובליוס קווינקטיליוס וארו, כמו גם בידע הצבאי שצבר, על מנת לפתות את המושל וצבאו לתוך מארב ביער טויטובורג ולהשמיד כ – 20,000 איש מכוחות האימפריה בתוך כארבעה ימים.

קשה להמעיט בחשיבות התבוסה הזו על ההיסטוריה; מלבד השמדתם של 10% מכוחות האליטה של האימפריה, הביאה זו בחובה גם הפסד של כל כיבושי הרומאים ממערב לנהר הריין, ווידאה כי לפחות מזרחית לנהר הריין האזור יישאר חופשי משלטון ישיר של הרומאים (ואכן, למרות שמסעות צבאיים רומאים בשנים הבאות חצו לעיתים את נהר הריין, ואף הנחילו לשבטים מפלות כבדות, הכוחות הרומאים תמיד חזרו בסופו של דבר אל הצד שלהם של הנהר). אולם הרבה יותר מכך, הלכה למעשה, סיימה המפלה את "הקונספציה" הרומאית של "אימפריה ללא גבולות" Imperium Sine Fine)).

באותה עת שלטה ברומא ההשקפה כי האלים נתנו את כל העולם לשלטון הרומאים. כך למשל, הסופר הרומאי וירגיליוס סיים לכתוב מספר שנים לפני כן את סיפור האתוס הלאומי הרומאי שכלל הבטחה של האל יופיטר לאלה ונוס, אימו של איניאס, מיסדה המיתולוגי של העיר שממנה יבואו מייסדי רומא (רומולוס ורמוס): "נתתי להם שלטון ללא גבול". ואכן, כיצד ניתן לפקפק בהבטחה שמימית של אימפריה אוניברסלית כאשר במשך מאות שנים, למרות עיכובים רגעיים, התרחבה האימפריה בצעדי ענק ושלטה על העולם הידוע? התבוסה, כה זעזעה את האמונה הרומאית בדבר שלטון עולמי, עד כי בצוואתו של אוגוסטוס, הקיסר הרומאי בעת המפלה, נכתבה המלצה מפורשת ליורשיו לא לנסות להרחיב את שטחי האימפריה. ואכן לרוב, שליטי רומא הבאים הקשיבו להמלצה ולא הרחיבו את האימפריה.

חשוב להדגיש כי הרומאים לא הפכו לאחר המפלה לאומה שוחרת שלום, רחוק מזה, אולם המפלה בהחלט חידדה את מגבלות הכוח הצבאי והובילה את רוב השליטים הרומאים לנקוט במדיניות יותר פרגמטית של הכלה וגיבוש מאשר במדיניות תוקפנית (למרות שלעיתים היו בהחלט קיסרים שחרגו מההמלצה והוסיפו שטחים חדשים לאימפריה, למשל הקיסר קלאודיוס, שכבש חלק משטחי בריטניה, הקיסר טראיאנוס את רומניה ואף לזמן קצר מאוד את עיראק).

עם התפשטות הלאומנות במאה ה – 19, הפכה המפלה ביער טויטובורג (ומנקודת ראות אחרת כמובן, הניצחון ביער טויטובורג), לנקודת ההתחלה של "ההיסטוריה הגרמנית" ולבסיס מרכזי של הלאומנות הגרמנית ("המפץ הגדול" של ההיסטוריה הלאומית הגרמנית). כך, במדינות הגרמניות של המאה ה – 19, וביתר שאת ברייך הגרמני השני שנולד בשנת 1870, הפך ארמיניוס או "הרמן" (כפי שהוא ידוע בתרבות הגרמנית מאז מרטין לותר) לגיבור הגרמני האולטימטיבי המאחד את ארצו ומציל את בני עמו משעבוד בידי אימפריה כובשת. נכתבו עליו מחזות, ציורים, שירים, מזכרות וכמובן העובדה שאף אחד לא ידע בוודאות היכן בכלל מצוי לעזאזל יער טויטובורג לא מנעה הקמה (במימון המונים) של פסל המציג את הרמן באורך צנוע של שבעה מטרים עם חרב מורמת ומבט מזרע אימים לעבר צרפת (אנדרטת הרמן או בגרמנית ה –" "Hermannsdenkmal הקל להגיה).

במובן זה, הנאצים עם תפיסתם את השלטון, בנו על יסודות קיימים, כאשר הקרב הפך בפרופגנדה הנאצית גם עדות ליכולותיו הצבאיות של החייל הגרמני ועליונותו הגזעית. הנאצים עשו שימוש באגדה על ארמיניוס על מנת להראות המשכיות בין הגרמנים העתיקים לזמנם שלהם, ובמיוחד את הקשר בין האידאולוגיה הנאצית והמנהיג העכשווי, אדולף היטלר. הרמן הפך לדמות שכל העם הגרמני יכול להתאחד סביבו. כך, הצגות על הניצחון הגרמני המהולל הפכו לשוברי קופות (יותר מ – 50 הצגות ואופרות), הופקו סרטים, נולד פסטיבל שנתי בעיר דטמולד (ששכנה, ע"פ האמונה הרווחת באותה עת, ליד שדה הקרב. על כל פנים שם הוקמה אנדרטת הרמן וזה מה שחשוב…), נכתבו מאמרים אקדמיים פסאדו-מדעיים בנושא, מומנו חפירות ארכיאולוגיות באזור הקרב ועוד. העיר דטמולד והאזור סביבה שימשו בינואר 1933, זמן קצר בטרם תפיסת השלטון הנאצית, כר נרחב לתעמולת בחירות נאצית בבחירות לפרלמנט האזורי. הנאצים עשו שימוש נרחב בהיסטוריה המקומית וקישרו בינם ובין הניצחון ההיסטורי ו "הרמן שלנו". בסופו של דבר מאמציהם נשאו פרי והם זכו בבחירות עם 39.5% מהקולות (ישנם היסטוריונים שמאמינים שלמרות שמדובר בבחירות אזוריות בלבד, ובאזור יחסית קטן, הניצחון תרם תרומת קריטית לעלייתם לשלטון).

בקרב האליטה הנאצית מעריציו הגדולים של הרמן היו האידיולוג הנאצי אלפרד רוזנברג וראש האס אס, היינריך הימלר. לגבי האחרון, ראוי לציין כי הערצתו את ארמיניוס נבעה בין היתר, מאימוץ השקפת עולם פגאנית – אלילית, שכללה גם ניסיון לקדם עבודת אלילים וגם ניסיון "ליצור קשר", באמצעות סיאנסים, עם דמויות פגאניות מעברה של גרמניה. באופן מפתיע, היטלר עצמו היה אמביוולנטי ביחסו לארמיניוס: מצד אחד, הוא הבין את ערכו לנאצים מבחינה תעמולתית (הרעיון של מנהיג גרמני חזק, גאוני ומנצח השולט על אומה של לוחמים, מעין "הפיהרר של העת העתיקה", בוודאי קסם לו מאוד). מצד שני, בתור מעריץ גדול של האימפריה הרומאית (שהיוותה למעשה את הבסיס הרעיוני של הרייך השלישי וכללה גניבה בוטה של מועל היד, "הייל המנהיג", נסים, אדריכלות ועוד), קשה היה לו לראות באדם שהנחיל תבוסה כה קשה לרומאים כגיבור.

מבחינת היטלר, העם הגרמני היה ממשיך דרכם של כל האירופאים העתיקים והאצילים של העת העתיקה: גרמאנים, יוונים ורומאים. על כן, ניצחון של אחד על האחר הוא בעייתי. כמו כן, סופו של המנהיג הגרמאני לאחר ניצחונו על הרומאים היה מר: הוא נבגד על ידי אנשים משבטו שלו ונרצח (אזהרת ספוילר לעונה הבאה… ). במובן זה, היטלר לא רצה להיות מקושר עם מנהיג שנבגד בידי בני עמו. ככל הנראה בגלל יחסו הפושר משהו של היטלר, ארמיניוס לא הפך מעולם לגיבור הגדול של גרמניה הנאצית. הכבוד הזה נשמר למלך פרידריך הגדול. אולם אין ספק שהיה אחד המרכזיים שבהם.

לאחר מלחמת העולם השנייה, פיתחו רוב הגרמנים, בשתי המדינות, בחוכמה רבה יש לומר, סלידה עמוקה מגיבורי התרבות הלאומנית לשעבר, ובכללם ארמניוס. אפילו שנת האלפיים לניצחון הגרמאני חלפה בשנת 2009 כמעט ללא ציון מיוחד (מלבד תהלוכה של הימין הקיצוני בקרבת יד הזיכרון שהיתה מלווה ביותר שוטרים מצועדים. אם כי, על מנת להיות הוגנים לחלוטין, יוזכר כי בדיוק באותה עת חגגה גרמניה 20 שנות איחוד ו – 60 שנה להקמתה של הרפובליקה המערבית, כך שיכול להיות שכבר נמאס לגרמנים מפסטיבלים).

למען האמת, ע"פ העיתון "דר שפיגל", גרמנים רבים כיום אינם יודעים אפילו מי הוא ארמיניוס, שכן הוא והניצחון ביער טויטובורג זוכים להתעלמות כמעט מוחלטת בספרי הלימוד. כמו כן, במומנטום הקולוסאלי לזכרו, מבקרים כ – 100,000 מבקרים בשנה, לא מספר גדול במיוחד במספרים של אירופה לפני הקורונה (ככל הנראה ההשפלה האולטימטיבית הינה שהמקום ידוע במיוחד בזכות "נקניקיות ההרמן" שלו). ואולי ניתן למצוא את הדוגמא הטובה ביותר לירידת קרנו של ארמיניוס ו "כת הרמן" בגרמניה המודרנית בשחזור של הקרב שנערך לפני מספר שנים, בנוכחות הקנצלרית אנגלה מרקל. כ – 400 מתנדבים מאזור הקרב (שכיום מעריכים שנערך ליד העיר אוסנבריק), לבשו מדים רומאים ובגדים גרמאנים תקופתיים. אולם מכיוון שרוב המשתתפים דרשו להתחפש כרומאים, ולא היו מספיק מדים, נאלצו חלקם להתפשר, והסכימו להתחפש לוויקינגים.

ואכן, ירידת קרנו של ארמיניוס הובילה, בשנת 2009, להערכה של ידי היסטוריון ידוע שם, כי המיתוס של ארמיניוס ידעך ויעלם לגמרי בשנים הקרובות ויהווה לכל היותר דוגמא כיצד נוצרים ונופלים מיתוסים היסטוריים. ואז הגיעה הסדרה החדשה של נטפליקס והרסה תיאורה שלמה. באמת חוסר התחשבות… .

פרו-ביוטיקה ופרה-ביוטיקה

אנו מארחים בגופנו כמה עשרות טריליונים של חיידקים, בין היתר במערכת העיכול שלנו. חיידקים אלה עוזרים לנו בתהליך העיכול של המזון. כמארחים טובים, מעוניינים לשמר

קרא עוד »
Louis Reed

מי מפחד מהנדסה גנטית?

המושג הנדסה גנטית, או בשם המוכר GMO (Genetically Modified Organism) מעורר פחדים וחששות עצומים באוכלוסייה. חשש זה מבוסס בעיקר על דיסאינפורמציה רבה המועברת ברשתות החבריות

קרא עוד »
סגירת תפריט
×
×

עגלת קניות