לאן זורמים כל מי הביוב? / עופר ניסים
ישראל כמדינה יכולה להתגאות במגוון נושאים פרי יכולתם של מדעניה, חוקריה ואנשיה, אך בתחום המים בכלל ובנושאי טיהור מי שפכים, נראה כי הפערים בינינו לבין שאר מדינות העולם, מותירות את ישראל רחוק וגבוה בחוד החנית עם כ-85% של מים המושבים לטבע בדרגת טיהור שלישונית. (רק לשם השוואה, המדינות הבאות אחרינו בטבלה המטהרות ומשיבות מי שפכים נמצאות סינגפור (38%) וספרד עם כ- 28% בלבד). מהי החשיבות של טיפול נכון בשפכים?
• כ -55% מסך תצרוכת המים בישראל מנוצלת ע"י החקלאות, כאשר בעבר כמעט 80% היו נצרכים, אלא שכיום עקב מגמה של צמצום ענף החקלאות וקושי בקיצוב מכסות מים ועלייה בצריכה בקרב מגזרים נוספים קיים קיטון בתחום הזמין לחקלאות
• גידול האוכלוסייה ועליה ברמת החיים, הביאו לעליה נכרת בתצרוכת המים הביתית והתעשייתית. כיום לאחר שנים של הזנחה , גם הטבע הוכר כצרכן מים ולא רק כספק מים ולכן מוקצות לו כמויות של מי מקור החל מ- 50 מיליון קוב ומעלה בתקווה לשמרו למען הדורות הבאים.
• המצב נכון להיום, מציג מגמה כי הביקוש למים עולה על ההיצע הטבעי המצטבר מידי שנה במקורות מים עיליים ותחתיים. עובדה זו מובילה להיווצרות מחסור בלתי נמנע של מים.
• קיימות דרכים רבות לחיסכון במים (חינוך והסברה, הזרעת עננים, התפלה, השבת מים, שימוש במים אפורים ועוד, אך אחת הדרכים היותר מוצלחות להתגבר על מחסור המים היא טיפול בשפכים והשבתם.
השפכים הינם תוצר לוואי של פעילות האדם והחי במגזר הביתי, החקלאי והתעשייתי ויש הכרח סביבתי לטפל בהם בכדי למנוע התפשטות מגפות ומזהמים. תוצרי הטיהור (שפכים המטוהרים המכונים קולחים) יכולים לשמש כמים להשקיה. כיום מתקיים גם דיון בנושא" למי שייכים השפכים" לדוגמה ביחסי ישראל אל מול הפלסטינים משום שבמדינות מדבריות ושחונות גם שפכים מטוהרים מהווים תוספת מים נחוצה – דוגמה בולטת לכך הם השפכים המוזרמים מזרחית לירושלים דרך נחל קדרון ונחיצותם של מים באיכות משתנה לצורך גידולי תמרים בבקעה ע"י פלסטינים שזהו ענף גידול וייצוא חשוב עבורם.
השפכים מכילים חומרים שונים מבחינת הרכבם הכימי וגודלם. ישנם חלקים גסים וגדולים, ישנם חלקיקים הקטנים מ-1 מיקרומטר, ישנם חומרים מומסים וישנם חומרים שבינם ובין המים יש קשר חשמלי ונחוצים אמצעים כימיים להפרדתם.
תהליכי הטיפול המקובלים בשפכים:
1. טיפול מקדים – מטרת הטיפול היא סילוק המוצקים הגסים הפוגעים בקווי ההולכה ובתחנות השאיבה.
2. טיפול ראשוני – בתום הטיפול המקדים מוזרמים השפכים לאגני שיקוע ראשוניים. באגנים שוקעים מרבית המוצקים המרחפים. החומר הצף מסולק להטמנה באתרי אשפה. החומר השוקע מכונה בוצה והיא נשאבת למכלים גדולים המכונים "אגני התעכלות" שם מתרחש תהליך של פירוק אנאירובי במשך כחודש ימים. אחד מתוצרי הפרוק הוא גז מתאן היכול לשמש כחומר דלק. שאריות הבוצה שאין להן שימוש, מובלות להטמנה לאתר סילוק פסולת רעילה. הנוזל, לאחר טיפול ראשוני מכונה קולחים ראשוניים.
3. טיפול שניוני – מטרת הטיפול השניוני היא הפחתת כמות החומר האורגני המומס והמרחף כלומר החומר שלא שקע בטיפול הראשוני. הטיפול השניוני משפר את איכות המים, אולם עדיין נשארים במים חומצות ומלחים וכן חומרים אורגניים שלא עברו פירוק. מי הקולחים לאחר הטיפול השניוני יכולים להיות מנוצלים להשקיה, מוזרמים לערוץ נחל לאחר חיטוי בכלור או ניתן לשפר אותם על ידי טיפולים מתקדמים.
4. טיפול שלישוני ( עד איכות מי שתייה) – שלב טיפולי נוסף שבו מועברים המים דרך שכבות הקרקע שמסננות אותם בצורה ביולוגית ומאפשרות שיקוע וטיהור בדרגה נוספת.
באקוויפר נשמרים המים, ללא כל סכנת התאדות עד לתקופת הקיץ. לאחר החדרתם נשאבים המים, עוברים תהליך של חיטוי בכלור ומועברים לנגב לצורכי השקיה. זהו "מפעל הקו השלישי". המים המועברים בו מיועדים, כאמור, לצריכה חקלאית, וניתן לזהות אותו על פי צבע הצינורות בצבע סגול המוליכים את המים דרומה.
חיסכון מול סיכון
מי הקולחים יכולים לשמש את החקלאים בהשקיית שדותיהם. השקיה במי קולחים יכולה לחסוך הרבה מים שפירים למשק המים. בשנת 1978 הוכנו הנחיות להשקיה בקולחים מההיבט הבריאותי. תקנות אלה מוכרות בשם תקנות "ועדת שלף". כמות המים המטוהרת ומוזרמת כיום דרומה עומדת על כ-150 מליון קוב בשנה. זוהי כמות השווה לכמות המים הנשאבת כיום מן הכנרת בשנה כאשר דובר על שאיבה של 400-450 מלמ"ק בשנה. בשנה האחרונה נשאבו מהכנרת עקב מצבה רק 35 מלמ"ק בהשוואה.
מנגד, הקולחים הינם שפכים שטופלו במתקו לטיהור שפכים. השפכים מכילים ריכוז גבוה של חומר אורגני וכן ריכוזים גבוהים של מיקרואורגניזמים פתוגנים (גורמי מחלות), שמקורם העיקרי הוא הפרשות האדם. הבעיה הבריאותית העיקרית של השקיה בקולחים מקורה בכך כי השפכים מכילים כמעט את כל גורמי המחלות שיש לבני אדם.
השקיה בקולחים שאינם מטוהרים מספיק, יכולה להעביר גורמי מחלה לפרי או לירק המושקה ומהם לבני האדם. הטיפול במכוני הטיפול יועד, בעיקר, להקטנת העומס האורגני. כתוצאה מטיפול זה מושגת גם הפחתה בריכוז של אנאירובי של חיידקים מחוללי מחלות, אך זוהי הפחתה לא חיסול. במקביל נשמעות טענות הולכות וגוברות מטעם חקלאים ומטעם חוקרים כי, להשקייה רבת השנים במי קולחין מטוהרים יש השפעות של עליי במליחות הקרקע, פגיעה במיי תהום וכמו כן ירידה בטיב הקרקע והתפוררות השכבה העילית. כמו כן תיתכן הצטברות של מתכות רעילות בריכוזים משתנים באזורים המושקים בלעדית במי קולחין מטוהרים.
כיום, מהווה השבתם של המים לטבע, כלי נוסף המאפשר לענף החקלאות להתקיים במציאות קשה של אי וודאות, צמצום השטחים ובצורות ואנו בני האדם ממשיכים ליהנות מגידולים חקלאיים הגדלים על מצע אחר ומצמצמים את הצורך ביבוא.
בשנים האחרונות נשמעת טענה הפוכה הגורסת כי יש לצמצם את הענף החקלאי ( הגווע לאיטו גם בגלל חוסר נכונות ממשלתית להתערב ובשל מחסור במים והצורך בקרקעות וגם עקב טרור חקלאי שפוגע בחקלאים שאינם נהנים מהגנת מדינה)
הטענה שמועלית גורסת כי יש לצמצם את החקלאות ולעבור לייבוא של גידולים עיקריים ובכך בעצם לצרות מים וירטואליים ולא לצרוך מכסות קיימות.
השאלה הגדולה העומדת מאחורי הכל הינה – האם מדינת ישראל רוצה שתיוותר חקלאות בישראל, איזה סוג של חקלאות וכמובן הצורך לספק באופן קשיח את כמות המים והאיכות הנדרשת לכך.