אומרים שהעיניים הם החלון לנשמה, אבל, כפי שיאמר לך כל מנתח פלסטי, המפתח האמיתי לנשמה הוא דווקא האף!
אחד הדברים שכל חוקר של העת העתיקה מגלה בסופו של דבר, שרבים מאוד מהפסלים ששרדו לאורך השנים, הם מחוסרי אף. כלומר, במקור היה לפסלים אף (עם נחיריים והכל), אבל מתישהו לאורך הדרך, הוא נשבר. כמובן שמכיוון שהאף הוא איבר בולט בגוף תלת ממדי, אין פלא שהוא גם אחד הראשונים להישבר עם חלוף השנים. אולם בחינה יותר מעמיקה מעלה כי לפסלים רבים נשבר האף בכוונה. בנוסף, מוטיב האף השבור מופיע גם בתבליטים רבים מהעת העתיקה (כלומר במשטחים דו ממדיים), מה שמציף תעלומה אמיתית; האם מדובר בסיראנו דה ברז'ראק עצבני במיוחד?
אף אחד לא באמת יודע מה גרם למישהו להסתער על האפים העתיקים באזמל ופטיש, אך ישנן מספר תאוריות בנושא: האחת גורסת שעליית הנצרות במאות הרביעית והחמישית לספירה בשטחי האימפריה הרומית הביאה יחד עימה קיצוניות דתית שהובילה לניסיון "לחלל" את פסלי האלים העתיקים (לרוב לא הבחינו בין פסלי האלים לאלו של בני תמותה) על-ידי שבירת אפם (ולעיתים הוספת צלב קטן). מדוע להסתפק רק בשבירת אף ולא לנפץ את כל הפסל? ובכן, פסל העשוי משיש או סוג של אבן אחרת הינו לרוב עמיד למדי והרבה יותר קל היה להסתפק בחילול "סמלי" של שבירת אף. תיאוריה אחרת גורסת כי חילופי השלטון התכופים באימפריה הרומית המאוחרת (במאה השלישית לספירה למשל, כמעט שלא יכולת ללכת לישון בלי לקום עם קיסר חדש…), תרמו את חלקם למסע שבירת האפים, כאשר כל קיסר חדש ניסה למחוק את זכר קודמו. כך, עושי דברו של הקיסר החדש אצו רצו בכל רחבי האימפריה בניסיון למחוק כל זכר לקיסר הקודם על ידי הסרת שמו ממבנים והריסת פסליו (שוב, כאשר שליחיו של הקיסר לא תמיד מבחינים בין פסלים "קיסריים" לאלו של בני תמותה "רגילים"). כמובן שתמיד קיימת האפשרות ששבירת האפים התרחשה עקב שעמום וונדליזם טהור. למשל, קיימת תיאוריה, שכיום היא פחות מקובלת, כי האף של פסל הספינקס המצרים נשבר על ידי חיילים משועממים ושתויים בצבאו של נפוליון.
אם כבר ציינו את מצרים, נוסיף כי אין אזור בו ניתן למצוא יותר פסלים עתיקים עם אף שבור מאשר במצרים. בהקשר זה מציעים החוקרים הסבר נוסף: האמונה המצרית כי פסלים יכולים לשכן בתוכם את הכוח של האלים כמו גם את נשמותיהם של הנפטרים. אמונה זו הובילה לכך כי על ידי שבירת האף, הפסל לא יכול "לנשום" וכך האל/הנפטר אותו הוא מייצג ימות באמת ובתמים. בהתאמה, שבירת האוזניים תביא לכך שהאל לא יוכל "לשמוע" את תפילות המאמינים, שבירת יד ימין תמנע מהאל לקבל מנחות וכיוב'. נזק לפסל טומן בחובו גם נזק לאל/נפטר שאותו הוא מייצג.
בכך, אפילו שודדי קברים דאגו, ליתר ביטחון, לחלל את הפסל של המנוח, בד"כ על-ידי שבירת אפו. האמונה המצרית בפסלים ובכוחם היתה כה חזקה, עד כי אפילו בסביבות שנת 2,000 לפנה"ס, ולאחר שחילול פסלים הפך לתופעה כה נרחבת עד שממש יצאה לפרעונים מהאף תרתי משמע, העונש על חילול פסל היה לא רק הוצאה להורג מיידית אלא גם איבוד כל הרכוש והזכות לקבורה ראויה (וכך גם האפשרות לחיים אחרי המוות).
ראוי לציין כי גם במקורותינו (משנה, עבודה זרה, ד,ה) כתוב כי הדרך לבטל את כוחו של צלם אלילים היא, בין היתר: "כיצד מבטלה, קטע ראש אזנה, ראש חטמה, ראש אצבעה, פחסה אף על פי שלא חסרה, בטלה".
אז בפעם הבאה שמישהו עם האף בעננים דוחף את האף ואומר לכם בחרון אף כי העיניים הם החלון לנשמה, תענו לו שאף על פי כן האף הוא החלון האמיתי לנשמה ויש לכם פסלים עתיקים, כמו גם קטעים מהמשנה שמוכיחים זאת.
