fbpx
bat-3740971_1920

 רגולציה, עטלפים וכורי פחם   

אחת הסוגיות הבוערות שמדינות צפויות להתמודד עמן היא התביעה מצד נציגי תעשיינים להקל עליהם באמצעות הפחתת מגבלות, דה-רגולציה, כשבמוקד רגולציות הקשורות לשמירה על איכות הסביבה. למרות הרטוריקה המקובלת בנושא, אין תשובה חדה וחלקה מה נכון ומה לא. ייתכן שקריסת תעשיות במשבר תזיק לא פחות מנזקי הזיהום שהרגולטור שואף למנוע. ביחס לכך, מעניין בהקשר הנוכחי לבחון את היחס המורכב שבין רגולציה סביבתית למשבר הקורונה בכמה מערכות.

מערכה I: רגולציה של עטלפים

שאנדונג, סין, השוק הרטוב, 2003

מאיפה הגיע וירוס הקורונה מסוג COVID-1 ? מספיק עדויות מדעיות כבר הבהירו כי, בניגוד לנרטיבים שונים ומשונים ותיאוריות קונספירציה (בראשן, שהנגיף הונדס במכון הביולוגי בוואהן), מדובר במוטציה נוספת ממשפחת הקורונה שהתפרצה כתוצאה של מגע בין בני אדם לחיות בר. הסיבה שחיות בר מועדות להפצת נגיפים קטלניים היא שההיסטוריה של המגע הקרוב ביניהן לבני אדם קצרה בהרבה מאשר חיות המשק (פרות, תרנגולות וכיו"ב). באבולוציה הארוכה שלנו לצד חיות המשק, התפתחה המערכת החיסונית שלנו להתמודד היטב עם הנגיפים המאפיינים אותן אך כלל לא הוכשרה להתמודד עם נגיפים שמקורם בעטלפים וכיו"ב. מקור משפחת נגיפי הקורונה בעטלפים אך המדענים מאמינים כי המוטציה הנוכחית נזקקה, ככל הנראה, לגוף מארח שלישי במהלך התהוותה, כלומר, חיית בר נוספת (כנראה המכרסם פנגולין). מוקד ההתפרצות זוהה "בשוק הרטוב" (wet market) בעיר וואהן בסין שבו, כמו שווקים דומים ברחבי מזרח אסיה, נמכרים למאכל עשרות סוגי חיות בר למאכל, לרוב בתנאי היגיינה ירודים. שווקים אלו הם קרקע מושלמת להתפרצות מאחר והם מייצרים מפגש קרוב ולא מפוקח בין סוגי חיות בר שונות ובני אדם.

הטרגדיה הגדולה בכך היא שהכתובת נכתבה מזמן על הקיר. השווקים הרטובים היו מוקד ההתפרצות הקודמת של הסארס (SARS), קרובו המיידי של COVID-19, ב-2003 בעיר שאנדונג. כבר אז זיהו מדענים את הסיכון בשווקים האלו והממשלה הסינית, בהתאם, הוציאה צו לסגירתם. הסארס היה קטלני מהנגיף הנוכחי ולרגעים קצרים החלו מדברים המדענים על מגיפת קץ האנושות. עם זאת, דווקא תכונה זו מנעה את הפצתו המהירה על ידי "נשאים א-סימפטומטיים", שהיו מעטים ולכן ההתפרצות נבלמה באותה המהירות שבה החלה. אסכולה שלמה של מדענים הזהירה מאז על התפרצות נוספת אך קריאתם לא נשמעה.[i] רבים ראו בהם נביאי זעם[ii] ותחת לחץ ציבורי נפתחו השווקים מחדש.

כתבה משנת 2003 על המאבק בשוקים הרטובים בכדי לעצור את התפרצות הסארס[iii]

 

מערכה II: "הקפיצה הגדולה"

סין, 1970

אם השווקים הרטובים הם המקור להתפרצויות החוזרות, "הגראונד זירו של COVID-19", שווה לבחון מאיפה באו לעולם. אכילת חיות בר לא זרה לתרבות הסינית אך לאורך ההיסטוריה היא מעולם לא הייתה תופעה רווחת. הדברים השתנו במהלך שנות השישים והשבעים תחת ניסיונותיו של השליט הקומוניסטי מאו דזה-דונג להוביל את הרפובליקה העממית של סין מהפכת תיעוש במהירות שיא, במה שכונה "הקפיצה הגדולה קדימה". השלטון החל לנהל את הקמתן של חוות ענק בשיטות מודרניות ולהקים מפעלי פלדה ברחבי המדינה. ללא שווקים חופשיים של סחורות ועובדים, במשק מנוהל בריכוזיות קיצונית, כל טעות בהגדרות מלמעלה-למטה הפכה להרת אסון. ראשית, אלפי איכרים נלקחו בכפיה לעבוד במפעלים והותירו את החוות ללא כוח האדם הנדרש. גישות פסאודו-מדעיות שרווחו בממשל קיבלו תרגום בהנחיות מופרכות לאופן הגידול. בין היתר, למשל, הורה הממשל להרוג דרורים באופן המוני בכדי למנוע מהם, לכאורה, לאכל את הזרעים לאחר שנזרעו. חיסול הדרורים מנע מהם לאכל מזיקים אחרים ויצר אסון אקולוגי וחקלאי. ההתערבות הגסה בכלכלה קיבלה ביטוי ישיר במחסור קשה בתוצרת חקלאית וברעב, ייתכן הקשה ביותר בהיסטוריה האנושי, שמוערך שגבה את חייהם של עשרות מיליונים.

בתנאים אלו, המוני הסינים מצאו כל תחליף אפשרי למזון החסר ואפילו דווח על התדרדרות לקניבליזם. המוצא המרכזי עבור איכרים רבים היה בכך שהחלו לגדל בחצרותיהם חיות בר שהצליחו לתפוס.  הממשל, שהבין כי הוא חסר אונים לספק להמונים מזון, החל מאפשר ואף מעודד את הפרקטיקה החדשה שהתהוותה, בין היתר באישור ועידוד השווקים הרטובים בהם נסחרו החיות. עולם גידול חיות הבר תקע שורש בחברה הסינית וגם לאחר שחלפו שנות הרעב ההן, המשקע התרבותי שהיה כרוך בו נותר. עם זאת, בהיפוך מעניין של הדברים, דווקא מעמדות הביניים הסינים הם אלו שכיום ממשיכים את מנהג אכילת חיות הבר בעוד שמרבית העם הסיני נוטה להימנע מכך. התאווה לחיות בר כרוכה בהצלחה שיווקית מסחררת ששילבה בין תרבות השווקים למיתוסים עממיים שייחסו סגולות מאגיות לאכילת חיות שונות. השווקים פרחו ומגוון החיות בהם גדל והחל לכלול חיות אקזוטיות שניצודו (לרוב באופן לא חוקי) מחוץ לסין. חוות ענק סיפקו לשווקים סחורה, בהם חוות לגידול עטלפים, צבים, נחשים, טווסים, דובים ועוד.

השווקים נתקלו בהתנגדות פוליטית עוד בטרם התפרצות הסארס. במהלך שנות התשעים, עם ההיפתחות למערב, החלה ממשלת סין לחוקק חוקים בתחום הגנת הסביבה ובתוכם הגנת חיות בר מציד. חוקים אלו התייחסו למניעת הציד ולפיקוח הדוק על השווקים הרטובים אך מצד שני גם טיפחה את ביות בעלי החיים ויצרה למעשה ענף כלכלה שלם של חוות חיות בר. למרות קריאות מצד גורמים שונים בעולם כנגד התופעה, הלחץ הציבורי הפנימי וקיומה של מערכת כלכלית שלמה שהתפרנסה משווקים אלו הביאו לכך שהממשלה נמנעה בעקביות מיצירת רגולציה הולמת בנושא. השווקים הרטובים המשיכו להתקיים כסדרם. [i]

מערכה III: "הטעות הגדולה ביותר"

אוהיו, ארה"ב, 2016

הרבה השתנה מאז הקפיצה הגדולה קדימה. בסוף שנות השבעים, כמעט בו-זמנית, פתחו סין, ארה"ב ובריטניה את חומות הכלכלה שלהן לעולם (גם אם בצורות שונות). בשווקים הגלובאליים החדשים תעשיות נהרו מהמערב לסין שהפכה לרצפת הייצור של העולם. יחסה של סין לרגולציית השווקים הרטובים משקפת היטב את יחסה המתירני לרגולציה סביבתית בכלל. הדבר אינו מקרי אלא מבטא את אחד היתרונות היחסיים המובהקים של סין שאפשר לה לבצע את הקפיצה האמיתית קדימה, כלומר, עלויות פחותות לתעשיין במניעת זיהום היו גורם משיכה מוביל לצד שכר וזכויות עובדים מופחתים. בתחילה, קולות המחאה שנשמעו במערב הושתקו. רווחתו ורווחיו של התאגיד קודשו ואם הוא בחר לעבור מעבר לים מטעמי יעילות, הכלכלנים המובילים הסבירו שבחירה זו היא הנכונה ביותר לחברה ככלל. ערי התעשיה הוותיקות במרכז אמריקה או בריטניה, שהתרוקנו והתמלאו עזובה, נראו כקורבן שיש להקריב לטובת הכלל. במשבר הכלכלי של שנת 2008 הכל השתנה.

"שנות התשעים המאושרות" והמופרטות תחת השלטון של "הקלינטון הראשון" התחלפו לאחר המשבר בשנים של שבר כלכלי וחברתי במערב אך בזמן שערי החוף כבר החלו מתאוששות ערי מרכז אמריקה עדיין היו צמאות לתעסוקה. בשלב זה, התחדד הקונפליקט (המעמדי והמרחבי) בין שני סדרי עדיפויות: מצד אחד, "הירוקים" שראו את משבר האקלים כאיום מרכזי ותמכו ברגולציה מחמירה על התעשיה המזהמת. מצד שני, ערי התעשייה שחששו ובצדק, כי הרגולציה תכביד על המפעלים הנותרים ותדחק גם אותם לעזוב לסין. בנקודה זו, "הקלינטון השנייה", שהייתה המועמדת המובילה במאבק לנשיאות, גילתה שמה שהיה נכון לבעלה כבר לא נכון לגביה. כשכתבה בדיעבד על ההפסד שלה לדונלד טראמפ, העידה "שהטעות הגדולה ביותר" שעשתה הייתה בכנס בחירות באוהיו, שם הצהירה שתסגור מפעלי פחם מזהמים ותעודד הקמת מתקני אנרגיה נקיה. מה שלא הבינה בזמנו, אך עובדי תעשיית הפחם האמריקאי הבינו היטב, היה שאין שום הכרח כי הם אלו שיזכו במשרה החדשה שתיווצר בתחום האנרגיה הנקייה לאחר שמשרתם הקיימת בתחום הפחם תיעלם. סביר יותר, שיישארו מובטלים ורמוסים תחת המצעד "להצלת האקלים", הקורבן האלמוני לעתיד טוב יותר. תחושת התסכול הובילה לתנועת מצביעים המונית למועמד הרפובליקני, דונלד טראמפ, שידע לרכב היטב על הגל, תוך כדי שהוא חובר למכחישי שינוי אקלים כגיבוי.

כותרת הכתבה על הטעות הגדולה ביותר של הילרי קלינטון[ii]

 

 

מערכה IV: "הווירוס הסיני"

וושינגטון, ארה"ב, 2020

נקודת הקונפליקט הזו, אולי יותר מכל אחת אחרת, משליכה על גורלה של אמריקה מול המגפה הנוכחית. לאחר שנים שבהן המדענים ידעו להזהיר ממשבר האקלים מצד אחד ומצד שני, לעודד כלכלה טורפנית וחסרת רשתות בטחון, פסק המעמד העובד הנשחק של אמריקה מלראות בהם מצפן יעיל. תועלת רבה יותר, כך הרגישו, הגיעה עבורם מרעיונות "חוץ-מדעיים" שקודמו בידי חברות הלובי של ענקיות הנפט, שהכחישו את קיום משבר האקלים. תחת הלך רוח שבז למדע, למשבר האקלים ולרגולציה סביבתית ככלל, פנה ממשל טראמפ לקצץ את המימון הממשלתי לסוכנות להגנת הסביבה ועל הדרך, גם לסוכנויות דומות כמו הסוכנות למאבק במגיפות. ללא מוסד פדרלי ראוי לשמו וממומן היטב, שייעץ לממשל ויוביל את המאבק בווירוס, נתפסה ארה"ב כעת עם המכנסיים למטה. [i]

יש לכך היבט נוסף. מתוך הבנתו החדה את הלך הרוח בקרב המעמד האמריקאי הנשחק, הוביל טראמפ מלחמת סחר בסין מתוך כוונה למוטט את ההסדרים הקודמים ולהחזיר את התעשיות שעזבו את אמריקה תחת "הקלינטונים" (ודומיהם, מימין ומשמאל), "לעשות את אמריקה גדולה שוב". בהרמת מחסומי מכס, ביציאה מהסכמי סביבה בינלאומיים ובאמצעים נוספים, חרחר טראמפ מלחמת סחר ואקלים ודרדר את יכולתה של מעצמת העל לנהל שיתופי פעולה בינלאומיים בתחומים רחבים, כלכליים ואחרים, כפי שמתבטא באיומי הנשיא האחרונים לקטוע את תקצוב ארגון הבריאות העולמי.[ii] בעודו מטפח נרטיב לפיו משבר האקלים הוא קונספירציה סינית שנועדה לפגוע ביכולתה התעשייתית של אמריקה, הוא התקשה לבצע את השינוי הנדרש מול משבר מסוג חדש. לא במקרה התעקש טראמפ לכנות את COVID-19 "הווירוס הסיני",[iii] כאילו להבהיר שאינו מתכוון לפגוע שוב בכלכלת אמריקה אל מול אילוצים שמקורם בסין. הדמוקרטים, עם זאת, שכעת ודאי מורטים את שערות ראשם, עדיין מתקשים להודות בחלקם העצום במצב הנוכחי כשאפשרו במו ידיהם לדרדר את המעמד העובד והנשחק של אמריקה למקום בו כל פעולת רגולטיבית, גם כשזו חיונית ודחופה, נתפסת בעיניו כעוד מניפולציה שתפקידה לקטוע את מטה לחמו.

כעת, כמו בעתות משבר אחרות, מתחדד הניסיון לפרק את האיזונים ההדדיים שבין המדינה למגזר העסקי. קבוצות לחץ מנצלות את ההזדמנות בעולם ובישראל[iv] בכדי לעודד פירוק רשתות בטחון לעובדים (למשל, הורדת שכר המינימום) ולעסקים קטנים ולפרק מנגנוני רגולציה בטיעון שכך ייחסכו עלויות "מיותרות", ייעלמו עסקים "בלתי יעילים" שייכשלו לצלוח את המשבר. אי יעילותם המוקדמת, כך נטען, תוביל אותם לכך) ותתאפשר צמיחה מהירה מחדש. כך למשל, פנו התעשיינים באמריקה בתביעה דחופה לבצע דה-רגולציה נרחבת בכדי לאפשר להם לצלח את משבר הקורונה.[v] תחת משבר הלחצים הגדל, ראוי להתייחס לממצאים העולים ומצביעים על כך שזיהום אוויר הינו גורם מרכזי (אולי הראשי) בהגדלת אחוזי התמותה מהווירוס. לא במקרה האזורים הנפגעים ביותר בשיעורי תמותה ביחס להדבקה הם אזורים מתועשים בכבדות, בסין, צפון איטליה וכעת כפי שמראה מחקר חדש, האזורים המתועשים בארה"ב.[vi] עובדות אלו צריכות להזכיר לנו ובעיקר לקובעי המדיניות, לשקול בכובד ראש כל פגיעה במערך הרגולציה. מצד שני, אסור להם לשכוח לרגע את הצורך הדוחק, גם של התעשיינים וגם של המעמדות הפגיעים, בפתרונות פרנסה יציבים והולמים. החלקים הבאים ידונו במספר פתרונות עקרוניים מוצעים למצב שמעלים חוקרים בכירים בעולם.

מיפוי המודל: למעלה – רמות זיהום אוויר בארה"ב; למטה – אחוזי תמותה מ COVID-19

[i] The Guardia. (2020). US underprepared for coronavirus due to Trump cuts, say health experts.

The Conversation, (4/2/2020). The Trump administration has made the US less ready for infectious disease outbreaks like coronavirus

[ii] Wamsley, L. (7/4/2020). Trump Criticizes WHO And Threatens To Pull U.S. Funding, NPR.

[iii] Rogers et al, (19/3/2020). Trump Defends Using ‘Chinese Virus’ Label, Ignoring Growing Criticism, The New York Times.

[iv] ממן, ר. (26/3/2020). כך מתכוננת ישראל לאושש את המשק ביום שאחרי המגפה, פורום קהלת.

[v]Krugman, P. (28/3/2020). Covid-19 Brings Out All the Usual Zombies, The New-York Times.

National Association of Manufacturers. (18/3/2020). COVID-19 Policy Action Plan Recommendations.

[vi] Wu et al. (2020). Exposure to air pollution and COVID-19 mortality in the United States.

Li, W., & Yang, D. T. (2005). The great leap forward: Anatomy of a central planning disaster. Journal of Political Economy, 113(4), 840-877.

Grinner, A. (16/1/2016). China's Great Famine: A mission to expose the truth, Aljazeera.

[i] Barth (29/3/2020);

Narang, A. (1/4/2020). The real reason why China started consuming every other wild animal. It has something to do with sparrows and Mao

[ii] Relman, E, (6/9/2017). Hillary Clinton: Here's the misstep from the campaign I regret the most, Business Insider.

[i] Perlman, S. (2020). Another decade, another coronavirus.

Vijaykrishna, D., Smith, G. J., Zhang, J. X., Peiris, J. S. M., Chen, H., & Guan, Y. (2007). Evolutionary insights into the ecology of coronaviruses. Journal of virology81(8), 4012-4020.

Webster, R. G. (2004). Wet markets—a continuing source of severe acute respiratory syndrome and influenza?. The Lancet363(9404), 234-236.

Yang, Y., Peng, F., Wang, R., Guan, K., Jiang, T., Xu, G., … & Chang, C. (2020). The deadly coronaviruses: The 2003 SARS pandemic and the 2020 novel coronavirus epidemic in China. Journal of autoimmunity, 102434.

Barth, B. (29/3/2020). The Surprising History of the Wildlife Trade That May Have Sparked the

Coronavirus, Food.

Dilonardo, M.J. (1/4/2020). Understanding the tradition of wet markets, MNN

Beaubien, J. (29/1/2020). Why Wet Markets Are The Perfect Place To Spread Disease, NPR.

[ii] Lynteris, C. (2016). The prophetic faculty of epidemic photography: Chinese wet markets and the imagination of the next pandemic. Visual Anthropology29(2), 118-132.

[iii] http://usatoday30.usatoday.com/news/world/2004-01-06-sars_x.htm

  • מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך
  • צרו קשר
  • מאמרים לפי קטגוריה
  • הירשמו לניוזלטר
סגירת תפריט
×
×

עגלת קניות