רעב / ד"ר מאור כהן
על פי הערכות האו"ם, מספר האנשים בעולם הסובלים ממצב של תת תזונה עומד על כ-880 מיליון בני אדם. קצת פחות משביעית אוכלוסיית העולם. רוב הרעבים מרוכזים באפריקה שמדרום לסהרה (243 מיליון) ובדרום מזרח אסיה (520 מיליון).
אך יש אוכלוסיות רעבות גם במדינות ערב (בעיקר אלה החוות את האביב הערבי) (15 מיליון), בחלק ממדינות דרום אמריקה (45 מיליון) ובמקומות נוספים. אחד מתוך שישה ילדים עד גיל 18 נמצא במצב של תת משקל.
כך, לדוגמא, בתימן, עפ"י הארגון ההומניטרי "Save the children" דווח כי מאז פרוץ מלחמת האזרחים והמלחמה מול ערב הסעודית בשנת 2015, כ-85,000 ילדים תימנים מתחת לגיל 5 גוועו ברעב. מארגון האו"ם עולה הנתון כי כ-1.3 מיליון ילדים נוספים סובלים מחרפת רעב וכ-8 מיליון תושבים בוגרים נמצאים בסיכון לתמותה מרעב במדינה הענייה והשסועה. כ-70% מהאכולוסייה תלוייה במזון המגיע מסיוע הומניטארי.
https://www.usnews.com/…/aid-group-85-000-children-may-have…
הבעיה העיקרית בהחמרת מצבם של הרעבים היא שינויי האקלים הגלובאליים. מכיוון שרוב הרעבים חיים בעולם השלישי ומייצרים את מזונם לעצמם, השינוי במשטר המשקעים, בנגישות למים מתוקים, פגיעה של אירועי מזג אוויר קיצוניים כמו בצורות, שיטפונות, טייפונים וסופות טרופיות נוספות היא מכת מוות לאוכלוסיות אלה.
גם אם פגיעה זו אינה ישירה, מחסור במים גורם לנדידת עמים ומחמיר את תופעת העוני, יוצר קונפליקטים מדממים ושינויים דמוגרפיים.
זהו משחק סכום אפס. ככל שנייצר יותר מזון כך נשנה יותר את המאזן האקולוגי ונגדיל את בעיית הרעב. ההערכה היא שכ-10 מיליון בני אדם מתים בכל שנה מרעב באופן ישיר או עקיף (כתוצאה ממחלות הנגרמות בשל תת תזונה). כ-30,000 בכל יום.
https://www.stopthehunger.com/?fbclid=IwAR3Exm5nLEmkSO7yxmIbCQnJ2PtLgqygAj-pqDIRByHFK3bxV99dytlfi5c
כל זה קורה כאשר העולם המערבי שבע, סובל ברובו מעודף משקל, ומשליך מיליוני טונות של מזון לפח (כ-35% מהמזון). בכל יום מושלכים לפח האשפה כ-150,000 טונות של מזון ראוי למאכל רק בארה"ב. חוסר האיזון הזה גובה מחיר אקולוגי, גלובאלי ומוסרי.
מדינות מערביות מעדיפות להשמיד את עודפי המזון שלהם למרות שיש פילנטרופים המוכנים לשנע אותו אל אזורים מוכי הרעב. הסיבה, שמירה על רמת מחירים גבוהה, הגנה על החקלאים ושמירה על כדאיות ההפקה בעולם המודרני. מדינות רבות אינן מוכנות לייבא מזון ממדינות עניות, מחשש לתלות ומתוך תפיסת 'ביטחון המזון'. התוצאה- פערים עצומים בין האזורים העשירים השבעים לבין אזורים מוכי רעב, עוני ומחלות.
המוות מרעב שונה מאוד ממוות במלחמה. הרעב אינו הורג ברגע. הוא נמשך שבועות רבים, לעיתים חודשים, הוא כרוך בסבל נוראי ובהיאחזות נואשת בחיים. הדבר נורא שבעתיים כאשר מדובר בילדים. ולפי הערכות כותבי המחקר, הדבר רק ילך ויחמיר.