שיעור הילודה באירופה הוא מהנמוכים בעולם והם עומדים על ממוצע של 1.5 ילדים לאישה. המשמעות היא ששיעור התמותה גבוה משיעור הילודה, האוכלוסייה הולכת ומזדקנת, הולכת ומצטמצמת (יותר אנשים מתים מאשר נולדים).
לשיעורי ילודה נמוכים יש משמעויות רבות. יותר אזרחים תלויים במנגנוני רווחה, פנסיה וסעד. פחות ידיים עובדות וכפועל יוצא, פחות הכנסות למדינה. יותר הוצאות על בריאות וטיפול במחלות הקשורות בזיקנה, תלות בכוח אדם חיצוני ופתיחת גבולות להגירה המשנה את המאזן הדמוגרפי. ההשפעה בולטת במיוחד במדינות הלאום הקנאיות לתרבות, למסורת ולהיסטוריה רבת השנים. הדבר, כמובן, מעורר קונפליקטים ומעודד צמיחתם של גופים פוליטיים קיצוניים.
איטליה, לדוגמא, החליטה ב-2018 להילחם בשיעור הילודה הנמוך, והציעה, כמו כמה מדינות אירופאיות אחרות, תגמול כלכלי עבור מי שיביא שלושה ילדים ומעלה. הפעם מדובר בקרקע לבנייה. בגרמניה מדובר על חופשת לידה ארוכה בתשלום ופרס כספי ליולדת.
אבל נקודת המבט חייבת, בשנת 2018, להיות מעט שונה. כיום חיים על פני כדור הארץ 7,553,703,000 בני אדם (שבעה מיליארד, חמש מאות חמישים ושלושה מיליון). בכל דקה נולדים כ-250 בני אדם ומתים כ-130. שיעור הצמיחה של האנושות הוא קבוע, ואף לעיתים גדל. כך שאין מה לדאוג למחסור בבני אדם, גם אם האירופאים יפסיקו ללדת לגמרי.
מילת המפתח היא דמוגרפיה. כל התחזיות על התמתנות בקצב הצמיחה אינן עומדות במבחן המציאות. רוב האנושות היא ענייה, עולם שלישי. על פי נתוני האו"ם, 200 מיליון בני אדם מתים מדי שנה מרעב. כל אדם שנולד מגדיל את קצב התכלות המשאבים של הכוכב. אדם צורך ביום כ-200 ליטר מים מתוקים (המשמשים לייצור מזון, שתייה, מקלחת, כביסה, הדחת אסלות). בכל דקה משתחררים לאטמוספירה כ-30,000 טונות של Co2. וזה עוד לפני שדיברנו על בירוא היערות, חיסול המגוון הביולוגי ואיזון האקולוגי ועוד כל מני סיסמאות.
מילת המפתח היא דמוגרפיה. כל תינוק שבא לעולם יאכל בחייו 50 טונות של מזון, 43 ק"ג בשר בשנה. פרות בתעשיית המזון משפיעות על שינויי האקלים יותר מכל מזהם אחר. בכל שבוע, שני מיליארד בעלי חיים ישמשו לתעשיית הבשר כדי להאכיל את המין האנושי. כל אדם ייצר 100 קוב של מי ביוב בשנה. רוב מי הביוב אינם מטופלים ומוזרמים אל הים והקרקע. כל אדם מייצר בממוצע 2 ק"ג אשפה ליום. רובה תלך להטמנה. חלק גדול ממנה לא יתפרק גם עוד אלפי שנים. מה שיתפרק יגביר את פליטת המזהמים ובעיקר את גז המתאן ואת ה-Co2.
הראייה שלנו, כמין של בעלי חיים, חייבת להפסיק להיות פרובינציאלית ולהתחיל להיות גלובאלית, זאת משום שכוכב הלכת הזה מוגבל, וכל עוד לא נגייס לנו כוכב אחר להתרחב אליו ולעבור דירה, מהר מאוד לא יהיו לנו עוד קרקעות לחלק לצעירים כדי שיביאו שלושה ילדים ולא שניים. צריך לעודד צמצום ילודה ולא הגברת הילודה. אחרת, זה כבר לא ממש ישנה אם אתה איטלקי, גרמני או הודי. כולנו נשלם את המחיר. מלחמות האנושות, על מה ולמה? על משאבי קרקע? על מרחב מחייה? תפיסת העולם הלאומית "עלינו ללדת הרבה כדי לשרוד", והדתית "פרו ורבו ומלאו את הארץ", אינן עומדות במבחן המציאות. מהמקומות בהם יולדים הרבה בא הרעב אל העולם. עלינו לשנות את הרעיון הדמוגרפי מהיסוד: "עלינו ללדת מעט כדי לשרוד". אין מדובר כאן על הפסקת הילודה. מדובר על צמצומה. כל תינוק שיוולד יתרום לכך שהוא ובני דורו יזכו לעולם חם יותר, אלים יותר, יבש יותר, רעב יותר. האין זה, לכל הפחות, שווה את עצם המחשבה על כך?
האתר הבא מלמד על קצב גידול האוכלוסייה בזמן אמת תוך חישוב קצב פליטת פחמן דו חמצני לאטמוספירה. מרתק, מעמיד דברים בפרופורציות ומשנה מאוד את נקודת המבט.
https://www.breathingearth.net/
