תמונה של הזבל בחלל

כשאנחנו חושבים על לכלוך וזיהום אנחנו בדרך כלל מתכוונים לפסולת והזבל שמצטברים על היבשה והים. אבל לצערנו העניין המדאיג הזה לא עצר בגבולות כדור הארץ ומאז שנות ה -60 אנחנו מלכלכים ומשאירים פסולת גם בחלל. כל שיגור של טיל, חללית או לוויין לחלל, משאיר אחריו פסולת.
מכיוון שרוב הלוויינים והטילים מגיעים למסלול סביב כדור הארץ רוב הפסולת מתרכזת בין גבול האטמוספירה, בגובה 80 ק"מ לבין המסלולים הגבוהים יותר של הלוויינים ותחנת החלל הבינלאומית, בגובה 250 ק"מ. רובם בסופו של דבר יישרפו באטמוספירה אבל התהליך של צניחה וירידה במסלול ההיקפי יכול לקחת עשרות ואפילו מאות שנים, תלוי בגודל הפסולת ובגובהה.
הפסולת, עשרות מיליוני פרטים, מורכבת מחלקים גדולים כמו לוויינים וחלליות שיצאו מכלל שימוש וחלקי טילים שנפלטו בזמן הפרדת שלבים ובין חלקים קטנים עד קטנים מאד כגון ברגים, טבעות, כלי עבודה שלא היו מאובטחים והחליקו מידי אסטרונאוטים בזמן הליכות חלל, עבודה מחוץ לתחת החלל או מעבורת החלל, ועד חלקיקי צבע בגודל של כמה מילימטרים.
כל פסולת החלל הזאת נעה במהירויות עצומות של בין 17,000 מיל"ש ל 25,000 מיל"ש במסלולים שונים וגבהים שונים סביב כדור הארץ, ומהווה סכנה של ממש ללוויינים, חלליות, ולתחנת החלל הבינלאומית. כל אלה צריכים לתמרן בין כל הפסולת בחלל. התנגשות במהירויות כאלה גדולות, אפילו בחלקיק צבע בקוטר כמה מילימטרים, יכולה להיות קטלנית.
ב 2009 התנגש לוויין רוסי בלוויין אמריקאי, תאונה שהוסיפה עוד אלפי חלקי פסולת מסוכנים, חלקם התנגשו בחלקי פסולת אחרת וריסקו אותם לעוד מאות חלקיקים וכן הלאה. תופעה שנקראת תסמונת קסלר.
עוד לפני כן, ב 2007, סין השמידה את אחד מהלוויינים שלה בעזרת טיל ויצרה שובל ענק של פסולת מסוכנת.
ככל שתהיה יותר פסולת כזו בחלל עולה הסיכוי להתנגשויות שכאלה שיוצרות עוד ועוד חלקי פסולת עד שבסוף כדור הארץ יהיה עטוף ב"שמיכה" של פסולת שלא תאפשר מעבר ושהייה בטוחה בחלל.
כבר היום שיגורים ומסלולים של חלליות חייבים לקחת בחשבון את הפסולת בחלל כדי להימנע מהתנגשויות ותאונות, ותחנת החלל הבינלאומית כמו גם לוויינים, צריכים לבזבז דלק ומשאבים רבים כדי להתחמק מהתנגשות ולשנות את מסלולם בהתאם.
על מנת לעזור בהתמודדות עם הבעיה הוקמה יחידה מיוחדת בתוך משרד ההגנה האמריקאי שממפה ומאכנת את רוב חלקי הפסולת הגדולים מ 10 ס"מ. כיום מדובר בסדר גודל של 25.000 חלקיקים שונים הנמצאים במעקב קבוע! היא עושה זאת בעזרת רשת של טלסקופים מיוחדים שעוקבים אחרי פסולת החלל ומסלולה.
ומה קורה עם חלקיקים קטנים יותר מ 10 ס"מ ? אין דרך ודאית לעקוב אחריהם. מומחים בתחום בנו אלגוריתמים שמנסים לנבא את המיקום של חלקיקים כאלה אך רמת הדיוק נמוכה.
אז מה הפתרון ?
כרגע אין פתרונות מבטיחים לבעיה. יש רעיונות שיישומם נמצא בסימן שאלה כמו יירוט בלייזר או ייצור זרם אלקטרו מגנטי ש"יפיל" את חלקי הפסולת כך שיישרפו באטמוספירה.
לווייני gps למשל, שנמצאים במסלול גבוה מדיי בכדי שיפלו באופן טבעי חזרה, ניתן להוציא ל"מסלול בית קברות", גבוה עוד יותר בתקווה שלא יפריעו לפעילותם של לוויינים אחרים, שם יישארו לעד.
לבסוף, יש לאמר כי לוויינים וחלליות לא תמיד נשרפים ומתכלים לחלוטין באטמוספירה ולרוב מכילים חומרים מסוכנים כמו גזים רעלים, ולמרות כל המאמצים, תמיד יש את הסכנה שיפלו באיזורים מאוכלסים.

Facebook
Twitter
Email
LinkedIn