שורד השואה, הפסיכולוג, ויקטור פרנקל, כתב בספרו האדם מחפש משמעות: "אדם מסוגל לשמור על שארית של חירות רוחנית, של עצמאות המחשבה, אף בתנאים נוראיים אלה של סערה נפשית ורוחנית" חיים אהרון קפלן, מורה מגטו ורשה כתב ביומנו: "בימי מצוקתנו אלה אנחנו חיים חיי אנוסים. הכול אסור לנו והכול אנחנו עושים". כך העניק קפלן ביטוי למאבק היהודים בשואה לשמירה על רוח האדם תחת הכיבוש הנאצי.
השאיפה הנאצית להשמדת יהודי אירופה לא התמקדה רק בהיבט הפיזי אלא גם בהיבט הרוחני. תהליך הדה הומניזציה, הפיכת היהודי ל"תת-אדם" תוך שלילת אנושיותו, היוותה שלב חיוני בתוכנית הפתרון הסופי, עוד בטרם החלה ההשמדה הפיזית בבורות ירי, במשאיות הגז ובמחנות ההשמדה.
היהודים נלחמו בכל הדרכים על שימור זהותם הדתית, הלאומית והאנושית. בגטאות השונים ניהלו היהודים מאבק על הישרדות החיים. נוסף על ההישרדות הפיזית שכללה מערכת ענפה של הברחת מזון אל תוך הגטו מן הצד הארי, התקיימה פעילות מרשימה בהיקפה ובנחישותה בתחום הרוחני, במטרה לשמור על צלם האדם, על אנושיות ומוסריות, חרף התנאים הבלתי אפשריים. העמידה הרוחנית כללה פעילות חינוכית וחברתית של בתי ספר וכיתות לימוד, מערכת ענפה של קורסי לימוד בכל התחומים, כולל לימודי תורה ותלמוד. פעילות זו נוהלו ע"י תנועות הנוער בגטו והתקיימה תוך סיכון רב במחתרת. נערכה גם פעילות תרבותית רבה: נכתבו שירים, התקיימו הצגות תיאטרון, ערבי שירה, פעילות אומנותית וכדומה.
בעולם שבו כל המסגרות התומכות האחרות התמוטטו, ההתמודדות הרוחנית תרמה רבות לחוסן נפשי, וליכולת להתמודד עם קשיים קיומיים ופיזיים. הצעירים שחיו בתוך הגטאות, סבלו מקור, רעב, השפלה. רובם איבדו את הוריהם ונותרו יתומים, אך מבחינתם בתוך הקן של תנועת הנוער בגטו יכלו לחלום, ולשאוף למשהו אחר. הם שרו שירי ארץ ישראל, חגגו את חגי ישראל, קיימו טקסים, כתבו ופרסמו עיתונים משלהם, והכינו עצמם לתקופה שאחרי המלחמה – לעליה לארץ ישראל.
רוח האדם והיצירה הרוחנית היוו עבור יהודים בשואה מזון לנפש. כל קיום תרבותי ודתי החזיר לאנשים את תחושת השייכות לקהילה. ההתעקשות לקיים את החגים במועדם כפי שנעשה דורות על גבי דורות הייתה הוכחה לכך שמשהו בעולם עדיין עומד על תלו. כל התכנסות לשם פעילות חברתית, יצירת שמחה או עשייה דתית נתפסה בעיני היהודים כהתרסה וכהתנגדות רוחנית למשטר האימים הנאצי. העמידה הרוחנית בתקופת השואה הינה ללא ספק אחד מהפרקים המרשימים ביותר בתולדות העם היהודי.
תפילה ביום כיפור בגטו וורשה – אוקטובר 1940
ילד מניח תפילין בקומונת הילדים בגטו לודג' פולין
