הברונית ברטה פון זוטנר היתה כלת פרס נובל לשלום לשנת 1905. היא נולדה כברטה קינסקי ב-1843 בפראג למשפחת אצולה מרוששת. מאחר ולא נישאה בצעירותה, החליטה בגיל שלושים המופלג להתפרנס בכוחות עצמה כאומנת ומורה לארבע הבנות הצעירות בבית משפחת הברונים פון זוטנר שבוינה. הבנות אהבו מאד את מורתן הדעתנית אך במיוחד נפל ברשתה הבן הצעיר והיורש שהיה צעיר ממנה בשבע שנים. מאחר וברטה הייתה חסרת נדוניה, משפחתו אסרה עליו להינשא לה. הם נפרדו בצער רב וברטה מן הסתם גם הפסידה את מקום עבודתה ונאלצה למצוא לעצמה מקום עבודה חדש כמזכירה אצל ממציא הדינמיט אלפרד נובל.
נובל, הרווק הבודד, מצא בברטה בת שיח נפלאה, ויתכן שאף ניהלו רומן קצר, אך אל דאגה, לא זו הסיבה שבשלה תזכה ברטה בפרס נובל לשלום כעבור שנים רבות. שיתוף הפעולה בין נובל לברטה לא האריך זמן רב כי פון זוטנר הצעיר המיוסר לא היה מוכן לוותר. השניים נישאו ללא אישור הוריו ועברו לגרוזיה בה חיו כ-12 במצוקה, והתפרנסו מהוראה ומכתיבה. רק ב-1885 לאחר שמשפחת זוטנר אישרה את נישואיהם חזרו לוינה.
עוד בהיותה בגרוזיה נדבקה ברטה בחיידק השלום והחלה לפעול ללא לאות למען שלום עולמי. טענתה הייתה שבעולם המודרני שבו אנשים החלו להבין את קדושת החיים, אין עוד מקום למעשים אלימים, ברברים ובלתי מוסריים. היא ייסדה אגודות שלום, לקחה חלק פעיל בכינוסים למען השלום בכל רחבי העולם, ניסחה אמנות לשלום וניסתה ליזום בית משפט עולמי לשלום. היא כתבה אין ספור מאמרים בעיתונים כגון ה"נויה פרייה פרסה" הידוע לנו היטב בזכותו של הרצל שלנו (ברטה אף הכירה את הרצל והתלהבה מהרעיון הציוני), וכן ייסדה עיתון משלה. פון זוטנר הייתה גם סופרת פורייה, וב-1889 הוציאה לאור את הרומן הפציפיסטי "הניחו את הנשק" המגולל את תלאותיה של אישה לאורכן של ארבע מלחמות. הספר זכה להצלחה בינלאומית אדירה וטולסטוי כינה אותו "אוהל הדוד תום של שוחרי השלום".
ברטה הוסיפה לשמור על קשר מכתבים עם אלפרד נובל, ויתכן שהייתה זו שהשפיעה עליו לכלול בין הפרסים שיוענקו לאחר מותו גם פרס נובל לשלום. כאמור, ב-1905 זכתה בצדק בפרס נובל לשלום, אולם גם לאחר מכן לא ישבה לנוח על זרי דפנה, אלא המשיכה לפעול ולהתרוצץ בכל העולם כמעט עד יום מותה ב-21 ביוני 1914.
שבעה ימים בלבד לאחר מותה התרחשה הירייה בסרייבו אשר הטילה את העולם אל מרחץ הדמים של מלחמת העולם הראשונה, מלחמה שהובילה למלחמת העולם השנייה הנוראה ממנה. ואולם אין וודאות בכך שכל פעולותיה ירדו לטמיון, כי רעיונותיה חלחלו בהדרגה. וילסון נשיא ארה"ב אמנם לא הצליח בחוזה ורסאי ב-1919 להביא לשלום שיסיים את כל המלחמות, אבל הצליח להקים את "חבר הלאומים". אמנם, כידוע, לא עלה בידו של מוסד זה למנוע את מלחמת העולם השנייה, אך הוא היווה תקדים להקמת האו"ם שעם כל חולשותיו אולי בכל זאת הצליח למנוע פה ושם מלחמה.
