"תמונות רבות נחרטו בזיכרוני במהלך המאבק על תקומתה של מדינת ישראל. ואולם זאת חרטה בי את רישומה העמוק במיוחד. יום שרב כבד. כרם זיתים ליד חולדה העתיקה. מחלקתי ואני שרועים על הקרקע, מתחת לעצי הזית, דרוכים ומהורהרים בטרם קרב. לפתע בסמוך לנו, עוצרת שיירת משאיות, מתוכם יורדים מגויסים חדשים. פניהם חיוורים במקצת, זרים למראה ,ספרות טבועות על ידיהם. הם החליפו את בגדיהם, ניסו להתאים מדים וקיבלו את נשקם בשקט מופתי, בדממה כמעט" ( אריק שרון, 2004).
בקרבות מלחמת העצמאות גויסו עשרות אלפי ניצולי שואה ששולבו ביחידות לוחמות, יחד עם שאר הלוחמים של היישוב היהודי הוותיק. שורדי השואה, שנכללו בכוח הלוחם של חיילי גח"ל (גיוס חוץ לארץ), תרמו תרומה גדולה ותוספת כוח משמעותי למאמץ המלחמתי על אף קשיי הקליטה וחוסר ניסיונם הצבאי. על פי נתונים העולים מתוך מחקר שביצעה חוקרת השואה פרופסור חנה יבלונקה מאוניברסיטת בן גוריון ,כשני שלישים מהלוחמים במלחמת העצמאות היו עולים חדשים, מרביתם שורדי שואה. כ-1400 מהם נפלו במהלך הקרבות. הם נלחמו בכל החזיתות ונטלו חלק בקרבות הקשים ביותר. במהלך הקרבות המרים על הגנת יישובי גוש העציון במלחמת העצמאות, נפלו כשבעים שורדי שואה, 15 מהם היו נצר אחרון למשפחתם.
יותר מ־10% מהנופלים בקרב שורדי השואה במלחמת העצמאות עלו לארץ לבדם, והם נצר אחרון למשפחתם שנספתה. 150 חללים. במהלך השנים חלקם של שורדי השואה במלחמת התקומה ומעורבותם במלחמה נעדר ממיתוס הגבורה. בשני העשורים האחרונים מתקיימות יוזמות ברוכות המבקשות לעשות צדק היסטורי ולהעלות את המודעות הציבורית בייחס לחלקם במערכות ישראל בכלל, ושל חללי נצר אחרון בפרט. בשנת 2004 הוקמה אנדרטה לזכר חללי הנצר האחרון בהר הרצל שבירושלים. ארבע שנים לאחר מכן, בשנת 2008, משרד הביטחון, בשיתוף עם יד ושם, יצא ביוזמה להנצחת סיפורם של 150 חללי הנצר האחרון.
בשנת 2010 החלה תנועת "ישראל שני" בפרויקט "אף קבר לא יישאר בודד", הקורא לציבור לפקוד את קברי חללי הנצר האחרון בסמוך ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. במסגרת יוזמה זו, כל אזרח יכול להיכנס לאתר "נצר אחרון" ולבחור מבין הרשימה את הלוחם והקבר שהוא מתכוון לעלות אליו. מאז החל פרויקט זה, מאות אזרחים פקדו את קבריהם. על כל קבר מניחים דף הנצחה, עם מכתב ללוחם וכן זר פרחים.
אריאל שרון, שהיה מפקד מחלקה באחד הקרבות הקשיים במלחמת העצמאות, קרב לטרון, שבו השתתפו אנשי גח"ל, נשא נאום בשנת -2005, בטקס אזכרה לחללי גדוד 32 של חטיבת אלכסנדרוני בלטרון. בנאומו התייחס שרון גם לחלקם של שורדי השואה במערכה הקשה:
"חשבתי אז ואני עדיין מהרהר עד היום, אילו תעצומות נפש אדירות היו לאותם צעירים אשר עברו את תופת השואה… שירים לא שרו להם. סביב מדורה לא דיברו בהם. לא היו מושא לחיקוי. בבית לא חיכה להם איש לחלוק עמו חוויות. לא היה להם בית. אנשים מעולם אחר. עם חוויות שאנו לא חווינו. צעירים כמונו ומבוגרים מאתנו באלף שנים. בהר הרצל בירושלים בקבר אחים של פלוגתנו, בין 54 לוחמים חללי קרב אחד, ארבעה הם אלמונים. כבר 50 שנה עוברים מדי יום ליד המצבה. אני עוצר ומהרהר: מי הם? מאיפה הם? מי משפחותיהם? הנותר מישהו מהם? האם מישהו חיפש אותם אי פעם? אולי הוא מחפש עד היום. אין לי תשובה לאיש, אין תשובה".
