האם דעתם של 97% ממדעני העולם, בנוגע לכך שגזי החממה הם הגורם המרכזי להתחממות הגלובאלית, נכונה, רק משום שהם הרוב?
להבדיל אלף אלפי הבדלות, הטענה הזאת מזכירה לי אירועים היסטוריים בתולדות המדע מהמאה ה – 17, כשגלילאו גליליי התחיל במהפך מחשבתי, שהתחילו לפניו קופרניקוס וקפלר. גליליי טען שהיקום סבבינו איננו גיאוצנטרי, הסובב כולו, כולל השמש, סביב כדור הארץ, אלא הוא הליוצנטרי, הסובב סביב השמש. זאת בניגוד למה שטען אריסטו, והכנסייה הנוצרית אימצה בחום אל חיקה האידיאולוגי-רליגיוזי. במשך 300 שנה שלטו הרעיונות הגיאוצנטריים. גלילאו גליליי היה בודד, וכולם סביבו חשבו אחרת. דעתו נדחתה על ידי הרבה יותר מ – 97% מקובעי האידיאולוגיה המדעית-דתית. האינקוויזיציה אפילו דנה אותו למוות, ורק לאחר שחתם על מכתב התנצלות ו"חזרה בתשובה", ניצל מביצוע גזר הדין, בעוון ספר שפרסם בשנת 1638.
רק לאחר 197 שנים, בשנת 1835, הכירה הכנסייה בחוקיות ספריהם ה"גיאוצנטריים" של גליליאו, קופקניקוס, וקפלר. רק בשנת 1979, לאחר 341 שנים, הכריז האפיפיור שהכנסייה מסכימה לדעתו של גליליאו גליליי, ורק בשנת 1992, לאחר 354 שנים, גלילאו קיבל זיכוי מלא מכפירה וחנינה מכל אשמה. איך כל זה נוגע לעניינינו?
בשנת 2007 פרסמו שני מדענים, הנריק סוונסמרק מדנמרק ונייג`ר קולדר, ספר: "הכוכבים המקוררים – תיאוריה חדשה על השתנות האקלים". (הספר תורגם לעברית ע"י עילי סופר ותרגומו ראה אור בשנת 2009 בהוצאת עם עובד אפקים-מדע). שני החוקרים טענו שפעולת גומלין בין העננים, השמש, והקרניים הקוסמיות הבאות מכוכבים מתפוצצים, משפיעה על שינויי אקלים יותר משמשפיע עליו הפחמן הדו-חמצני שבאטמוספירה (גז חממה). הם טענו בספרם שלקרניים הקוסמיות תפקיד מכריע שלא נצפה מקודם, על ידי 97% ממדעני האקלים בעולם, ביצירת העננים. הם טענו גם שבמאה השנים האחרונות התמעטו מאד הקרניים הקוסמיות, כי פעילותה הנמרצת של השמש חסמה רבות מהן מלהגיע אל כדור הארץ, וכשיש פחות קרניים קוסמיות יש פחות עננים, והעולם מתחמם.
קטונתי מלקבוע עמדה מדעית בנושא זה, אבל תקוותי שהאנושות לא תצטרך לחכות 354 שנים כמו במקרה של גלילאו כדי לדעת בבירור האם צדקו או לא. החשש שלי הוא כי דעת הרוב, ולא האמת המדעית יקבעו מסקנות. יתר על כן, יש לדאוג לכך שהחברה האנושית כיום, תהיה כזאת שבה לא יהיה מצב כמו שהיה בימיו של ניקולאוס קופרניקוס, כאשר ייסד את ההשקפה ההליוצנטרית, וכתב זאת בספר (1543), אשר פחד לפרסם אותו, והספר ראה אור זמן קצר לפני מותו, כשמחברו כבר שכב על ערש דווי.
