מדבר דנקיל, אתיופיה – המקום הכי קרוב לגיהנום

מדבר DANAKIL שבצפון מזרח אתיופיה הוא מהמדבריות הקשים בעולם. התנאים שבו קיצוניים. בחודשי הקיץ הטמפרטורה יכולה להגיע ל- 60 מעלות וסופות החול הן עניין יומיומי.

המדבר נמצא בחלקו באריתריאה. נכון להיום, מדינות אלה נמצאות ביחסי שלום לאחר מתיחות מתמשכת. יש להצטייד באישור מיוחד כדי להיכנס לאזור זה. שבט האפר (AFAR) הוא שליט המדבר ויש לקחת מלווים חמושים מבני השבט המשמשים גם כמורי דרך. בנוסף, באזורים מסוימים מתלווים גם אנשי מיליציה חמושים כיוון שלפני מספר שנים נחטפו מספר תיירים בידי אריתראים שחדרו לאתיופיה. לכן, בשלב מסוים היינו 5 מטיילים המלווים ב- 10 אנשי צוות.

התנאים קשים, אך המראות עוצרי נשימה. שיירות מלח של מאות רבות של גמלים וחמורים חוצות את המדבר בדרכן ממכרות המלח לעולם החיצון. רשת של הרי געש פעילים שלאחר מסע של מספר שעות בשעות הלילה לפסגה (החום הרב ממש לא מאפשר טיפוס במשך היום) אפשר לראות אל הלבה מתפרצת.  הרחש והריח הגופריתי יוצר תחושה של כניסה בשערי הגיהנום.

באזור DALOL חשנו כאילו טבלנו באקווריום יבש וצבעוני, שכן באזור יש עדיין פעילות וולקנית פנימית הפולטת מינרלים שונים אל פני השטח ויוצרת שלל צורות צבעוניות בסלע שאת יופיין אין המצלמה יכולה לתאר נאמנה.

ככלל יש באזור את ההרגשה ששהזמן עמד מלכת. בד בבד מתחילים לראות כיצד הדרכים הפורצות לתוכו מאיימות על עוד פנינה, וחלק מהעולם הנסתר יילך ויכחד עם הזמן.

כיום, אני מניח, רוב דרכי העפר ודאי סלולות, שכן הסינים עובדים שם במלוא העוצמה. רק אנשי שבט האפר מתנגדים לכך, שכן פרנסתם הקשה תילקח מהם. משאית אחת יכולה להכיל כמות מלח הנישאת על ידי עשרות גמלים, ובמהירות גדולה עשרת מונים, אך כוחם דל, ועולם זה ישתנה בקצב מהיר.

זהו תיאור המסע:

נוחתים ב- MEKELE ומייד נכנסים למדבר דנקיל.

מייד נגלות לעיניים שיירות הגמלים האינסופיות:

שיירות גמלים בשני הכיוונים. לכיוון מכרות המלח השיירות ריקות. בדרכן לאזור MEKELEחזרה הן עמוסות מלח.

הכפר ELA- HAMEDבו לנו מספר ימים בעת שהותנו במדבר .DANAKIL הוא מהווה נקודת חנייה לשיירות הגמלים בדרכן ובחזרתן ממכרות המלח:

חיילים חמושים מלווים אותנו מרגע כניסתינו לעומק המדבר לאזור מכרות המלח:

 

כל כיוון כ – 150 ק"מ ונמשך כשלושה ימים. זה נראה כטיול בטבע אבל זה לא כך. והשכר זעום. נעלי פלסטיק לא מקלים על ההליכה:

אלפי גמלים בדרכם למכרות המלח. את הדרך חזרה הם יעשו עם משא כבד.

 

DALOL- אזור וולקני פעיל שהטבע עיצב בשלל תצורות וגוונים כיד הדמיון:

 

המלווה המקומי (משמאל) יודע (כך אנו מקווים) היכן ניתן לצעוד באופן בטוח. זאת משום שהמים רותחים וחומציים.

 

 

 

המציאות עולה על כל דמיון.

 

 

 

כל האזור מסביב הוא מרתק. כיון שהוא עדיין לא מסודר מבחינת מסלולי הליכה יש להיזהר הן מלמעוד לתוך חומצה לוהטת והן לשמור על מקום ייחודי זה:

 

הרוחות וחום המדבר מייבשים אזורים שלמים באגם ASALE המלוח. אנחנו בדרך למכרות המלח:

 

המלווים החמושים תופסים עמדות במעבר ההכרחי בדרך למכרות המלח. לא לוקחים סיכונים מפני כוחות עויינים בדרך:

 

אזור כריית המלח. המכרה עצום והמקומיים בוחרים את המקום בו פלטות המלח בעובי הנכון:

 

 

 

כריית המלח מקרקעית האגם נעשית בתנאים קשים ביותר והתמורה זעומה:

 

פלטות המלח מסותתות לגודל זהה ומועמסות על הגמלים והחמורים שיעשו דרכם חזרה לשוק, המרחק כ- 150 ק"מ. המסע ייארך שלושה עד ארבעה ימים. המובילים הולכים גם הם, מי מהם עם קבקבי פלסטיק, רבים מהם יחפים. ברי המזל ייצאו למסעות נוספים עד שמשאיות וכלי כרייה מודרניים יכלו את מקור פרנסתם.

 

 

 

באר הכפר HAMED-ELA:

 

 

יוצאים לכיוון הר הגעש ERTA ALE. המקומיים מחייבים לקחת מלווים מבני שבט ה-AFAR. בד"כ הם נחשבים כעוינים לזרים אך ההתייחסות אחרת כשנמצאים תחת חסותם:

 

 

ככל שמתקרבים  להר  הגעש ERTA ALE הדרך הופכת  לבזלתית וקשה למעבר. אחר הצהריים מגיעים לכפר בו נשהה עד לשעות הערב הקרירות יותר ואת הטיפוס נעשה בלילה במשך כ – 4 שעות לגובה של כ- 620 מטר. בינתיים גם מעמיסים על הגמל את הציוד ללינת שטח וכמובן גם מים. היום יש כבר דרך קצרה יותר להגעה ללוע ההר.

 

לאחר טיפוס של כארבע שעות לאור פנסים מגיעים לקרבת הלוע. עוד לפני שהגענו למצוק ממנו השקפנו על ההתרחשות הגעשית שמתחתנו הבנו שאנחנו עומדים לצפות במשהו נשגב ומלא הוד:

 

ואכן כאילו אנו מציצים מעבר לשערי הגהנום. הלבה פורצת במקומות שונים בכל פעם והיא רוחשת וגועשת. האוויר מלא באדים צורבים אך אין רצון לעזוב את המקום:

יורדים מההר עם אור ראשון והמלווים שלנו נפרדים מאיתנו וצועדים לתוך סופת אבק בדרך לכפרם.

 

 

הזכויות על כל התמונות שמורות לבני ניסים.