עצים, עצים, עצים…/ ד"ר מאור כהן
הצמחים החלו להופיע על פני כדור הארץ לפני כחצי מיליארד שנה. הצמחים מייצרים אנרגייה ותרכובות אורגאניות בתהליך הפוטוסינתזה בו הם מפרקים מים וחומרים נוספים באמצעות אור ומייצרים גלוקוזה (חד סוכר) תוך ניצול הפחמן הדו חמצני הנמצא באוויר, אותו הם הופכים לפחמימה. תוצר הלוואי של הפוטוסינתזה הוא גז החמצן המשמש לתהליכי הנשימה אצל בעלי החיים. כלומר, ללא צמחים, אחוז החמצן באטמוספירה יקטן משמעותית והתנאים על פני הכוכב לא יספיקו עבור קיום חיים. תהליך הנשימה של העצים, בעיקר ב'ריאות הגדולות' של יערות הגשם, הוא האחראי על האיזון בין רמות החמצן לרמות הפחמן הדו חמצני באטמוספירה.
הצמחייה ביערות הגשם מייצרת כ-28% מהחמצן על פני כדור הארץ. היא קנה הנשימה של ממלכת החי.
בנוסף, היכולת שלהם לייצר גלוקוז, מעניקה לצמחים תפקיד חשוב במעגל החיים, שכן הם מהווים את תשתית המזון לכל שאר בעלי החיים בעולם, החל מהפיטו-פלנקטון הימי וכלה בעשבונים עבור בעלי חיים מלחכים ופירות, ירקות ודגנים עבורינו.
לעצים יש תפקיד חשוב נוסף. הם מקטינים את שיעור החזר הקרינה של השמש (אלבידו). במקום שקרינת השמש תפגע במשטחים שונים ותחמם אותם ובכך תאיץ את התחממות האטמוספירה, העצים סופגים את הקרינה והופכים אותה לאנרגייה, מקטינים את השפעתה על האטמוספירה ומגדילים את שיעור הלחות באוויר- מה שמאפשר ייצור של משקעים.
אבל תהליכים של בירוא יערות על ידי האדם לצרכי פינוי שטחים לחקלאות ומגורים או שימוש בעץ כחומר גלם, מאיצים את שינויי האקלים ומגדילים את רמות הפחמן הדו חמצני באטמוספירה, פוגעים בבעלי החיים (כשני שלישים ממיני בעלי החיים בעולם נמצאים ביערות הגשם), גורמים לסחף הקרקע הטובה ולהגברת זרימה שטפונית, הקטנת הלחות ולהאצת תהליך המדבור בשל הגברת האלבידו. בתהליך זה, אזורים שבעבר היו בעלי אקלים ערבתי או אקלים קר, התייבשו והפכו למדבר.
ההערכה היא שבכל שנה האדם מחסל כ-200,000 קמ"ר של יערות (ובמקומם צומחים כ-66,000 קמ"ר של יער חדש). על כך יש להוסיף את תופעת שריפות היער ההולכות ומתגברות בשל הבצורות והיובש. זהו מן מנגנון הרס שמזין את עצמו. ככל שיש פחות עצים, יש יותר יובש והיובש גורר שריפות יער עצומות שגורמות לעוד יובש ופגיעה בעוד שטחי יער. שליש מיערות העולם אבדו ב-10,000 השנים האחרונות, ועוד כ-200 שנה לא יישארו יערות טרופיים בכלל. ברור שהחיים כבר יחוסלו הרבה לפני בשל שינויים דרסטיים בהרכב האטמוספירה, שכן היעדר העצים אומר פחות חמצן באטמוספירה ויותר פחמן דו חמצני. אלה יהפכו את האטמוספירה לרעילה עבורינו, וישיבו את התנאים שהיו על פני כדור הארץ לפני כמיליארד שנה. היחידים שכנראה ישרדו הם בעלי חיים הימיים.
לכן, גם בנושא זה נדרשת חשיבה מחדש על השימוש בחומר הגלם הזה בתעשייה, בבניין, על שימוש יעיל יותר ופחות דורסני בחקלאות, ועל השבת היערות (או הירוק ככלל), אל סביבת האדם, בין אם מדובר בסביבה אורבאנית ובין אם מדובר בשטחים פתוחים. אפשר שאם כל אדם ייטע בחייו שניים או שלושה עצים, אם נגן על יערות הגשם, אם נפסיק לכרות יערות, נוכל לצמצם את הפגיעה בסביבה האקולוגית ובאטמוספירה.
גידול עצים בסיבה אורבאנית, לדוגמא, משפר באופן מידי את תנאי החיים בעיר. העצים סופחים חלק מזיהום האוויר בתהליך הנשימה שלהם. הם מורידים את הטמפרטורה, מגבירים את הלחות בעיר, מצלים על הרחובות ועל הפארקים ויוצרים, מה שמכונה, ריאות ירוקות. שילוב עצים בסביבה אורבאנית הוא חשוב מאין כמותו, בעיקר לאור העובדה שרוב אוכלוסיית העולם כבר חיה בערים. העצים משנים את פני העיר, תורמים לנוף ומשפרים את איכות החיים.
במקומות רבים בעולם העצים הופכים להיות חלק מובנה בבניין עצמו. בנוסף, נשתלות חגורות ירוקות סביב ערים ובתוכן. שתילה מרובה של עצים, שדות וצמחייה, עוזרת לשמור על ישראל מחוץ לרצועה האקלימית המדברית. אפשר לראות זאת לאורך הגבול עם מצרים. בצד המצרי, יש חיסול שיטתי של הצמחייה על ידי רועי צאן. כמעט ואין שם חקלאות. בצד הישראלי, נשתלו שדות, נעשה תהליך של ייעור (סוואניזציה), ולכן כמות המשקעים גבוהה יותר ואיזור שהיה בעבר מדבר, הפך לאיזור ירוק ופורח.
