וירוס הקורונה נכנס לתאי הגוף באמצעות קישור בין חלבון הספייק של הוירוס וחלבון ace 2, הנמצא על פני התא. גישת החיסון כנגד הוירוס היא על ידי יצירת חלבון הספייק בגוף, אשר גורר תגובה חיסונית, וגורם ליצירת נוגדנים כנגד החלבון הויראלי, החוסמים את דרכו לחלבון ace2.
החיסונים הניתנים כעת הם יעילים, אך חלק גדול מאוכלוסיית העולם עדיין לא מחוסנת, מה שמאפשר לנגיף להמשיך להשתנות ולהיות עמיד, לפחות באופן חלקי, בפניהם. המשמעות היא שיש להמשיך לפתח במקביל אסטרטגיות פעולה נוספות, על מנת שנוכל להתמודד עם המגיפה.
אסטרטגיה אפשרית נוספת היא חסימת אתר הקישור של החלבון Ace2 האנושי, בפני החיבור עם חלבון ספייק, הויראלי. הבעיה בפיתוח תרופה אשר נקשרת לחלבון Ace2 היא פגיעה אפשרית בפעילות הטבעית של החלבון עצמו, העלולה להיות בעלת השלכות בריאותיות, כתוצאה מקישור לאיזורים לא נכונים בחלבון. לפיכך, הכרחי כי יצירת תרופה, החוסמת את קישור חלבון הספייק, תימנע מלפגוע בפעילות הטבעית של החלבון Ace2, והישג שכזה נרשם בימים אלה במעבדה של פרופסור גדעון שרייבר.
בעזרת שיטות מתקדמות בביולוגיה מולקולרית, החוקרים בנו מערכת, אשר מדמה, הלכה למעשה, תוך שימוש בחלבונים אמיתיים, את האבולוציה של יצירת וריאנטים של הוירוס. החוקרים הצליחו לייצר גרסאות פעילות יותר של חלבון הספייק, אשר חלקן דומות מאוד לווריאנטים שהתפתחו באופן טבעי.
יש לכך שתי השלכות מרחיקות לכת:
הראשונה – יש מערכת המאפשר לייצר גרסאות של החלבון הספייק באופן בטוח המופרד משאר חלקי הוירוס, מה שמאפשר להתכונן לגרסאות העתידיות של הוירוס.
השנייה – מערכת זו יכולה לשמש לבניית גרסאות של חלבון הספייק אשר יקשרו את אתר Ace2 בצורה טובה יותר מהגרסאות הטבעיות מבלי להפריע לפעילות הטבעית של Ace2.
במאמר המקורי, שהתפרסם בירחון Nature , החוקרים מראים שחלבון הספייק שיצרו נקשר פי 1000 טוב יותר מהחלבון הספייק הטבעי, ומעכב את הדבקת הוירוס על תאי מודל כמו גם על בעלי חיים. בנוסף, החלבון לא פוגע בפעילות של חלבון ה- Ace2.
ידע כזה ושיטה כזו יאפשרו לייצר לוחות זמנים קצרים יותר לפיתוח והפצת תרופות וחיסונים כנגד כל איום ויראלי, ולא רק וירוס הקורונה.
קישור למאמר המקורי https://www.nature.com/articles/s41564-021-00954-4
