העלייה בביקוש למזון ולמגוון מוצרים נוספים מן הצומח, מעלה גם את הצורך בהגדלת הייצור החקלאי. ייעול תהליכי הייצור כמו גם ההשפעה על המרחב, על האקולוגיה והסביבה, השימוש בחומרי דישון, בהדברה וטכנולוגיה. כל אלה אינם בהכרח פותרים את בעיית המחסור (בהנחה ואוכלוסיית העולם לא תצטמצם), ובנקודה זו נכנסת, בעצם, הגנטיקה. שימוש בצמחים טראנס-גניים מאפשרים להקטין את השימוש בחומרי הדברה ולהפחית באופן משמעותי את הפגישה בסביבה, כפי שניתן לראות בתמונה ובגרף המוצרפים. בהשוואה בין כותנה טרנסגנית (משמאל) לכותנה רגילה (מימין), ניתן לראות בבירור את חוזקה של הכותנה ה-"מהונדסת" על פני חברתה. הגרף מתאר את הריסוסים נגד מזיקים בשטחי גידול של תירס טראנסגני.
הגנטיקה מאפשרת לנו לפתור כמה מהבעיות הקשורות בחקלאות המודרנית, כמו למשל עמידות של חרקים שונים לחומרי ההדברה בהם השתמשנו עד היום.
למעשה, אין היום אפשרות להאכיל את אוכלוסיית ולשמור על הסביבה ללא גידול צמחים טרנסגניים.
חשוב רק לשים לב לכמה בעיות הנוצרות עם העלייה בשימוש בטכנולוגיה זו:
- אנו יכולים לבטא חומרים שונים בצמחים שונים, כמו למשל להגדיל את רעילותם של צמחים מסויימים לחרקים שונים או ליצור ויטמין A באורז (האורז הצהוב), לייצר תרופות (ארטמיסינין) או לייצר רעל. לכן כל צמח טרנסגני מצריך בדיקה ואישור של הרשויות.
- בנוסף, הבעיה בסופר צמח היא שכולם רוצים רק אותו. במילים אחרות, כשיש צמח מוצלח, יעדיפו אותו על פני שאר הצמחים, והם עלולים להיכחד. שונות גנטית היא דבר הכרחי לטווח ארוך. הסביבה משתנה ותמיד יש צורך בתכונות חדשות שקיימות באוכלוסיות הבר. דוגמה לכך קיבלנו בשנות ה-70 כאשר רוב זני התירס בארה"ב פותחו על בסיס זן רגיש לפיטריה בשם Helminthosporium maydis. התוצאה הייתה הרסנית. הפיטריה גרמה לשדות תירס שלמים להימחק והיה חשש גדול ליכולת של ארה"ב להמשיך ולגדל תירס.
שמירה על שונות גנטית יחד עם שימוש בצמחים טרנסגניים יבטיחו גם סביבה בריאה יותר וגם שפע של מזון.
