אם יש משהו שאנחנו יודעים על הרפובליקה הרומית זה העובדה שהיא נפלה. רוב האנשים אולי מתבלבלים בין נפילת הרפובליקה הרומית לנפילת האימפריה הרומית (סיפור אחר לגמרי), אולם הנפילה שלה הוא עניין ידוע ומוכר. השאלה עליה חלוקים היסטוריונים היא מתי, קרי מהו המועד שממנו הרפובליקה הפכה לקיסרות.
בקליפת אגוז, רומא נוסדה ע"פ האמונה בשנת 753 לפנה"ס. בתחילה שלטו בה מלכים. הרפובליקה הרומית נוסדה בשנת 509 לפנה"ס עם סילוקו של המלך האחרון, לוקיוס טארקוויניוס סופרבוס. למרות מה שסוברים, הרפובליקה הרומית בוודאי לא היתה "דמוקרטיה" במובן המוכר והידוע כיום, אלא שכבה מצומצמת של בעלי שררה ששלטו במוסדות המדינה.
התאריך המוקדם ביותר המיוחס לנפילתה של רומא הוא שנת 59 לפנה"ס – מועד היווצרות הטריומווירט הראשון. מדובר בברית פוליטית בין שלושת המנהיגים החזקים של הרפובליקה המאוחרת: גאיוס יוליוס קיסר, גנאיוס פומפיוס מגנוס ("פומפיוס הגדול") ומרקוס ליקיניוס קראסוס. שלושת האישים יצרו ברית לא רשמית שהלכה למעשה ניהלה את רומא מאחורי הקלעים.
תאריך מקובל אחר לסוף הרפובליקה הוא 49 לפנה"ס, המועד בו חצה יוליוס קיסר את הרוביקון עם צבאו והחל מלחמת אזרחים שהסתיימה בניצחונו. מועד נוסף הוא 44 לפנה"ס – מועד הירצחו של קיסר. אבל ככל הנראה, המועד המקובל ביותר בקרב היסטוריונים לסוף הרפובליקה הוא 31 לפנה"ס – הקרב הימי שהתרחש במפרץ אקטיום בו ניצח אוקטביאנוס (לימים אוגוסטוס) את כוחותיו של מרקוס אנטוניוס והפך למעשה לשליט רומא היחיד.
גם שנת 27 לפנה"ס היא מועד מקובל לסופה של הרפובליקה, בשנה זו "ויתר" אוקטביאנוס על כוחו לכאורה. לאחר שחברי הסנאט התחננו, בהצגה מתוזמנת היטב, כי ימשיך לשלוט על המדינה, אוגוסטוס, בטוב הלב האופייני לו, נעתר, ונוצר ההסדר החוקתי של שנת 27 לפנה"ס, במסגרתו השליטה חזרה פורמאלית לסנאט אולם אוגוסטוס המשיך להחזיק בכוח האמיתי (בין היתר עקב שליטתו ברוב המוחלט של הצבא). נוצרה למעשה רודנות צבאית שהוסוותה באמצעות עשיית שימוש במוסדות ותארים רפובליקאים.
מספר היסטוריונים יוצאי דופן סבורים כי שנת 14 לספירה הינה המועד האמיתי של סוף הרפובליקה. בשנת זו מתו אוגוסטוס וטיבריוס, ובנו המאומץ (וכן חתנו, יחסי המשפחה בתוך השושלת היוליו-קלאודית כה סבוכים שנכתבו עליהם ספרים שלמים, תרתי משמע) עלה לשלטון. "הקיסרות הרומית" בוודאי בתחילתה, לא היתה "קיסרות" כפי שניתן לסבור על פניו. הקיסר לא היה "קיסר" במובן שאנו מבינים היום. באופן פורמאלי, הסנאט המשיך לשלוט במדינה ואף התקיימו מדיי פעם בחירות. "הקיסר" היה רק "הפרינקפס", ראשון האזרחים, ראשון בין שווים, תואר המביע כבוד כאשר כוחו נובע מהסמכויות שהסנאט העניק לו.
כמובן שמדובר היה בפיקציה מוחלטת, אולם לכאורה הרפובליקה המשיכה להתקיים ולו כחזית לדיקטטורה הצבאית שייסד אוגוסטוס. נראה שכל ניסיון להבעת פנים שכזו, נגוז עם הורשת השלטון, של מה שאמור להיות, כזכור, רפובליקה, לבנו המאומץ של אוגוסטוס.
ישנם מתי מעט של היסטוריונים שסבורים כי הרפובליקה הסתיימה למעשה בשנת 41 לספירה עת עלה הקיסר קלאודיוס לשלטון (הבחור מ "אני קלאודיוס"). אחרי מותו של אוגוסטוס, טיבריוס הוכרז על ידי הסנאט כפרינקיפס. לאחר מותו של טיבריוס, בשנת 37 לספירה, הסנאט העניק את סמכויות השלטון לידי גרמניקוס קיסר (הידוע בשם "קליגולה"). כלומר הן במקרה של טיביריוס והן במקרה של קליגולה, סמכויות השלטון הוענקו להם, לפחות על פניו, על-ידי הסנאט. שונה הדבר ביחס לקלאודיוס.
עם הירצחו של קליגולה בשנת 41 לספירה, המשמר הפרטוריאני (שומרי הראש של הקיסר) הכריזו על קלאודיוס כפרינקיפס/קיסר. הסנאט, שבשעות לאחר הירצחו של קליגולה העלה הרהורי כפירה של שיבה לשלטון רפובליקני "אמיתי", הבין לאן נושבת הרוח ומיהר להתיישר מאחורי האנשים עם החרבות ולהציע לקלאודיוס את כל סמכויות הפרינקיפס. כלומר בניגוד לקיסרים שבאו לפניו, קלאודיוס הוכרז ראשית כקיסר בידי המשמר הפרטוריאני ורק לאחר מכן, ובלית ברירה, קיבל את הסכמת הסנאט (למותר לציין כי קלאודיוס לא היה באופן פורמאלי אפילו ממשפחת "קיסר"). כאמור, השושלת הקיסרית באותה תקופה היתה מבלבלת ביותר, ומורכבת משני ענפים – הענף היוליאני והענף הקלאודי, וקלאודיוס, כפי שניתן להבין משמו, השתייך לענף האחרון.
לאחר אירוע שכזה, אפילו העמדת הפנים שהסנאט עדיין שולט היתה מגוחכת. ואכן במטבעות הראשונים שהוציא קלאודיוס לאחר עליית לשלטון, לא רק שלא ניסה להסתיר את הדרך בה עלה לשלטון אלה הלל אותה: כך בעוד בעבר נראה הקיסר אוגוסטוס/טיבריוס/קליגולה מדבר עם חברי הסנאט, הנפעמים מכל מילה, במטבעות החדשים, הקיסר קלאודיוס, בעל הצדודית הנאה והמסוקסת, נראה נואם בפני חברי המשמר הפרטוריאני ואף מחלק להם כספים.
הפרטנזיה הרפובליקנית הסתיימה לחלוטין תחת שלטון הקיסר דיוקלטיאנוס, בסוף המאה השלישית לספירה, שביצע שינוי מסיבי בצורת השלטון ברומא והשיל את המעטה המינורי שעוד נשאר. מאותה עת הקיסר כבר לא הוגדר כפרינקפס, ראשון בין שווים, אלא בצורה צנועה בהרבה של "אדון ואל".
אם כן, מתי הרפובליקה הרומית נפלה? בשנת 59 לפנה"ס, בשנת 49 או 44? אולי כל התשובות נכונות במידה מסויימת ואולי אף אחת מהן. על כל פנים, המועד לא באמת משנה. לטעמי, הרפובליקה נפלה כאשר אנשים הפסיקו להאמין במוסדות השלטון והעבירו, עקב עייפות, פחדנות ואדישות, את גורלם לידי גורם אחר. מי אמר שלהיסטוריה של העת העתיקה אין רלוונטיות לימינו….?
