כשבוע ימים לפני פלישת הצבא הגרמני לפולין, נאם היטלר בפני הגנרלים של הוורמאכט. בין יתר הדברים שנאמרו אמר היטלר: "מטרות המלחמה אינן רק השגת יעדים גיאוגרפיים, אלא השמדתו הפיזית של האויב. יחידות המוות המובילות שלי מוצבות הכן, בינתיים רק במזרח, תחת הפקודה להרוג ללא רחמים את כל הגברים, נשים וילדים בני הגזע הפולני או דוברי השפה הפולנית. רק כך נוכל להשיג את מרחב המחיה הדרוש לנו. אחרי הכול – מי מדבר היום על השמדת הארמנים?".
במהלך מלחמת העולם הראשונה, בין השנים 1918-1915 ביצע השלטון הטורקי רצח מתכונן ושיטתי באוכלוסייה הארמנית שבשטחו. בשטחי האימפריה העות'מאנית חיו באותם ימים כשלושה מיליון ארמנים. הסיבה המרכזית לביצוע הרצח נעוצה בשאיפה הטורקית לטהר את שטחי האימפריה מהאוכלוסייה הארמנית הנוצרית. במחקר ההיסטורי נהוג לציין את תחילתו של רצח העם הארמני ללילה שבין ה-23 וה-24 באפריל 1915. בלילה זה נעצרו כל ראשי הקהילה הארמנית, אינטלקטואלים ואנשי רוח, מיד לאחר מכן חוסלו. צעד זה נועד להחליש את הקהילה ליצור בלבול וחוסר וודאות. מי ששרד את צעדות המוות נשלח למחנות ריכוז או נרצח. בסוף חודש מאי באותה השנה, חוקק השלטון העות'מאני את החוק לגירוש הזמני. חוק זה העניק לגיטימציה רחבה לארגוני הביטחון והצבא הטורקי לגרש כל אדם המהווה איום על הביטחון הלאומי.
את הגירוש ומעשי הרצח המזוויעים ביצעו יחידות משטרה וארגונים סמי צבאיים שהוקמו לשם כך. לצורכי משימות ההשמדה גויסו גם פושעים ואסירים משוחררים. יחדות החיסול הטורקיות פשטו במהירות על מרכזי האוכלוסייה הארמניות בערים ובכפרים. גברים ונערים נרצחו במקום. נשים, ילדים וזקנים הוצעדו בצעדות מוות אל הלא נודע. במהלך הצעדות התרחשו מעשיי אונס ורצח. מי ששרד את המסע נשלח למחנות ריכוז ועבודות כפיה שבמהלכן רבים מצאו את מותם כתוצאה מהתנאים הקשים: רעב ומחלות. הטורקים השתמשו בשיטות הרג נוספות כגון ירי, שריפות המוניות, הרעלה ואף הטבעה. במחוז טרבזון למשל, השוכן בקרבת הים השחור, הוטבעו אלפי ילדים ונשים בעודם חיים. על פי הערכות השונות נרצחו כמיליון וחצי ארמנים: גברים נשים ילדים וטף.
ממשלת טורקיה אומנם מכירה בעובדה שאכן בוצעו בתקופת המלחמה מעשי רצח בעם הארמני אך היא מכחישה כל קשר ישיר לכך וטוענת כי אירועים אלה התרחשו במהלך הקרבות. מדינת ישראל, כמו מדינות רבות אחרות בעולם, אינה מכירה באופן רשמי ברצח העם הארמני. הסיבה העיקרית לכך היא אינטרסים פוליטיים בין לאומיים הנובעים מהחשש לפגוע במערכת היחסים עם השלטון הטורקי. בשנים האחרונות, לנוכח המתיחות עם טורקיה, נשמעים קולות בכנסת המבקשים להכיר ברצח הארמנים כרצח עם – ג'נוסייד. קולות אלה מבורכים. יש לזכור כי מי שאינו מכיר ברצח עם ומנסה לטשטשו או להכחישו מכשיר את רצח העם הבא.
