העולם שלנו משתנה לנגד עינינו, קצב השינוי הוא דרמטי, הוא ניכר בכל מקום על פני הגלובוס. בשנת 1910 היו באזור מונטנה בארה"ב מעל 150 קרחונים. בתוך מאה שנים נותרו שם כ-25 בלבד. ריכוז ה-CO2 באטמוספירה עומד כעט על כ-408 חלקים למיליון (PPM), הריכוז הגבוה ביותר ב-3 מיליון השנים האחרונות. אוכלוסיית חיות הבר צומצמה בכ-60% מאז תחילת המאה ה-20. בתוך כך, יותר ממחצית משוניות האלמוגים בעולם נחרבו או הולבנו (תהליך המכונה Bleaching – התייחסנו לכך במאמר מיוחד באתר). ההערכה היא שבקצב כזה, עד שנת 2045 לא יישארו אלמוגים חיים בעולם. לאלמוגים תפקיד חשוב במערכת האקולוגית הימית. ללא שוניות האלמוגים ייעלמו גם רוב בעלי החיים הימיים בעולם.
תהליך בירוא היערות יחד עם גלי השריפות הולך ומחמיר מדיי שנה. בכל שנה נעלמים כ-200,000 קמ"ר של יערות. ליערות תפקיד חשוב ביצירת החמצן בעולם ובהורדת ריכוז ה-CO2 באטמוספירה. רק בשנת 2019 נשרפו אלפי קמ"ר של יערות בקונגו, קנדה, רוסיה, פיליפינים, באוסטרליה ובאמזונס.
כתוצאה מההתחממות והפשרת הקרחונים ניכרת עלייה משמעותית במפלס מי הים במקומות רבים סביב העולם. כבר היום מדינות איים (טובאלו) ננטשות, ואזורים נמוכים סובלים דרך קבע מהצפות (ונציה). ההערכה היא שריכוזי אוכלוסייה גדולים הנמצאים בסמוך לים יצללו אל מתחת לפני הגלים כבר בעשור הקרוב. (לצורך השוואה, ב-30,000 השנים האחרונות עלה מפלס הים ב-2 ס"מ בלבד). בתוך 14 שנים בלבד איבדה גרינלנד, יבשת המכוסה ברובה בקרחונים, 280 מיליארד טון של קרח שנמס אל הים. אינדונזיה כבר הבינה מבעוד מועד שבירתה ג'קרטה תשקע אל בין הגלים והיא בוחנת חלופות להעברת עיר הבירה למקום אחר.
הטמפרטורות עולות ומטפסות כל העת. הן מורגשות בכל העולם. גלי חום, קיץ בלתי נגמר, מכות של גשם, בצורות, צמצום כמות המשקעים ומחסור חמור במים מתוקים. שנת 2018 שברה כל שיא אפשרי של גלי חום מאז תחילת המדידות בשנת 1880 ובשנת 2019 נמדדו טמפרטורות שיא בכל רחבי יבשת אירופה. במקביל, עלייה דרמטית בעוצמה ובכמות הסופות הטרופיות הנוצרות מעל האוקיינוס. מדיי שנה ההרס מהוריקנים, טייפונים וסופות טורנדו, הולך וגדל. בשנה שעברה היכה גל קור בחלק הצפוני של ארה"ב והשנה הוריקן דוריאן החריב את איי הבהאמה וגילח את כל חופה המזרחי של ארה"ב, על קנדה.
עיקר זיהום האוויר מגיע משימוש בכלי תחבורה ומגידול מזון מן החי במקביל לחיסול שטחי יערות.
הקרקעות הפוריות נפגעות, האוקיינוס הפך להיות פח האשפה של האנושות על חמשת איי הזבל העצומים שבו, המדבר הולך ומתרחב, בכל יום מתים כ-20,000 איש מרעב. אבל, עולם כמנהגו נוהג. ארה"ב נסוגה מהסכם האקלים וכ-40% מהאמריקאים בכלל סבורים שמדובר בקונספירציה של ארגוני שמאל קיצוני ואין אמת בדיווחים על משבר האקלים. זאת על אף שהשנה (2019) פורסם מאמר ועליו חתומים 11,224 מדענים העוסקים בתחומי האקלים והסביבה, מ-153 מדינות, התומכים במגמה ובתוצאותיה הצפויות. נדיר לראות מסמך מדעי שכזה, שיש עליו הסכמה כל כך רחבה, קונצנזוס כל גדול בין כל כך הרבה אנשי מקצוע. השיח הפך לפוליטי, לעניין של שמאל וימין, של אינטרסים צרים. כאילו קיימת תחרות בין הניצים והמנצח בה הוא זה שיזכה…לא ברור במה.
לפיכך, קשה מאוד להסביר את ההתעלמות הכמעט מופגנת של האנושות ממה שקורה לכוכב הלכת עליו אנו חיים. מצוק גבוה עם אין ספור שלטי אזהרה, נורות אדומות מהבהבות, גדרות ביטחון ואזעקות. ובכל זאת אנו רצים לעברו כמו קטר הדוהר במלוא הכוח לעבר גשר שקרס.
*כל התמונת מאתר התמונות החופשיות של נאס"א.
