בזמן שרוב אוכלוסיית העולם מתמודדת עם סגרים, התפשטות מגפת הקורונה, משברים כלכליים ומשברים פוליטיים, מתרחשים אירועים אקולוגיים משמעותיים העוברים, תקשורתית, מתחת לרדאר. אירועים אלה הם בעלי פוטנציאל הרסני לעתיד, הרבה יותר דרמטי מהשפעתה של הקורונה על האנושות, ובכל זאת הם נדחקים לשולי החדשות.
- התחממות דרמטית באזור הארקטי – סיביר: בחודש יוני, 2020, נשבר אחד משיאי החום. באחד היישובים הקרים בעולם (טמפרטורת המינימום בו היתה מינוס 68 מעלות צלסיוס), נמדדה טמפרטורה חיובית של 38 מעלות. זהו שיא של כל הזמנים. מזמן דובר על כך שהאזורים הרגישים יותר לשינויי האקלים הם הקטבים ודווקא שם קצב ההתחממות גבוה יותר ומורגש. לעלייה הדרמטית של הטמפרטורה (גל חום שהתארך כשבוע) יש שורה ארוכה של השפעות על האזור. בין אם מדובר בהמסה מהירה של שכבת הקרח והפשרה של הקרקע, נגר עילי והצפות, ובין אם המשמעות היא המסה של שכבת קרח הלוכדת מאגרים אינסופיים של מתאן, גז חממה לכשלעצמו. גל החום גרם אף להתפרצות שריפות באזור. רוסיה אינה מסוגלת להשתלט על המרחבים העצומים העולים באש.
https://www.nationalgeographic.com/science/2020/07/heat-wave-thawed-siberia-now-on-fire/
- 20,000 טונות של נפט נשפכו לסביבה ברוסיה: זיהום בקנה מידה עצום של קרקע, נהרות, אגמים, יערות. מקור מחייה של אינספור בעלי חיים ונזק לעשרות שנים.
- קרחונים ורודים באלפים האיטלקים, בגרינלנד ובאנטרקטיקה: במחצית השנה האחרונה נצפו גם בקוטב, וגם באירופה קרחונים בעלי גוון ורדרד. התופעה מתרחשת עקב התרבות של אצות בתוך המים המתוקים של הקרחון, כתגובה להתחממות שלו. תופעה זו, כך מסתבר, מגבירה עוד יותר את קצב ההמסה של הקרחון שכן כאשר הגוון של הקרח מתכהה, החזר הקרינה שלו קטן (אלבידו), וחלק מקרינת השמש הפוגעת בו, נספגת ומעלה את הטמפרטורה שלו. תופעות מסוג אלה מקשות את יותר לחזות את קצב ההמסה של הקרחונים, אך ברור שקצב זה הואץ בשנים האחרונות.
- האמאזונס, סיביר ויערות טרופיים נוספים ממשיכים לבעור: באזור קרסנויארסק (סיביר) מכסות השריפות שטח הגדול פי 10 מהאזור שבער בשנה שעברה. תופעה זו מתרחבת בשל גל הצתות הקשור בגלי החום הפוקדים את האזור. גם האמזונס ממשיך לבעור ובקרוב תשוב עונת ההצתות לצרכי בירוא יערות. בשנה שעברה שריפות כילו שטחים בקנדה, בפיליפינים, בקונגו, באוסטרליה וברוסיה. בסה"כ ההערכה היא שנשרפו כ-חצי מיליארד עצים בגלי שריפות אלה והשנה, כנראה, מספר זה יעלה. תופעת השריפות היא בעלת השפעה מרחיקת לכת. היא משנה את ריכוזי ה-Co2 באטמוספירה, היא משנה את ריכוז החמצן, היא פוגעת בקרקע, בבעלי החיים, במקורות המים המתוקים, היא מגבירה את החום באטמוספירה ומאיצה שלל תופעות של שינויי אקלים. שריפת העצים פוגעת בחלחול של המים לקרקע, גורמת לסחיפת קרקעות ושיטפונות אדירים. זהו אסון בקנה מידה בינלאומי שקצב השיקום שלו יארך עשרות שנים.
https://www.nrdc.org/experts/jessica-carey-webb/amazon-still-fire
- מכת ארבה באפריקה והמזרח התיכון: באחת מהתפרצויות הארבה הגדולות בעשרות השנים האחרונות נפגעות מדינות רבות כמו אתיופיה, קניה, סומליה, תימן, איראן, פקיסטן ואזורים בהודו. מדינות אלה מתקשות להדביר את הארבה בשל מחסור באמצעים, קצב התרבות גבוה של החרקים, פריסה מרחבית גדולה, תנועה מהירה במרחב והתפשטות רב כיוונית. מדינות אלה, הנוטות לגדל את חלק הארי של מוצרי החקלאות שלהן בעצמן (תעסוקה ראשונית), עלולות למצוא עצמן במהרה סובלות מרעב כבד. מה גם שבקרוב צפוי גל נוסף של ארבה החמור פי 20 מהגל הנוכחי, בעיקר לאור תנאי מזג האוויר המושפעים משינויי האקלים. התפשטות הקורונה באסיה כמו גם באפריקה, תקשה מאוד על טיפול במכת הארבה באזור כך שהרעב הצפוי עלול להביא איתו גם גלי הגירה אינטנסיביים מהאזור, וזעזועים פוליטיים בתוך המדינות כמו גם סכסוכים בין המדינות.
- מאות פילים מתו באופן פתאומי בבוצוואנה, אפריקה: לפחות 360 פילים נמצאו מתים בתחילת חודש מאי 2020 סמוך לדלתא של נהר אוקוונגו. אסון בקנה מידה כזה לא ניכר באפריקה כבר עשרות שנים. רוב הפילים נמצאו ליד מקור מים כך שההערכה היא שהם נפגעו מבקטריה או זיהום (הרעלה מכוונת) שהיה במים. אפשר שמדובר ברעלן בעל השפעה נוירולוגית, אולי גז עצבים, מה שמגביר את החשש שמדובר בפגיעה מכוונת של ציידים הסוחרים בשנהב. לא ניכרת השפעה על בעלי חיים אחרים באזור. בשנה שעברה מתו כ-100 פילים במדינה עקב הרעלת אנטרקס.
https://www.nytimes.com/2020/07/06/science/elephants-dead-botswana.html
אנחנו חייבים לעשות שינוי בתפישה שלנו את העולם, את המציאות, שאם לא כן, מגפת הקורונה תהיה רק המהלך הראשון בשורה ארוכה של אתגרים שישנו בעתיד הקרוב את פני האנושות.
