רבים ניסו לפענח את ייחודה של אתיופיה ולחפש מענה לשתי שאלות מרתקות: כיצד לא נכבשה ארץ זו במשך 3,000 שנות קיומה על ידי צבא זר? וכיצד השתמרה הנצרות האתיופית הקדומה וכמעט לא השתנתה מאז התגבשה במאה ה– 4 לספירה? קשה לתת תשובות חד–משמעיות לשאלות האלה, אבל ברור כי למרכיב הגיאוגרפי יש תפקיד מרכזי בתולדותיה ובזהותה של אתיופיה.
התרבות האתיופית התפתחה בנוף דרמטי של שרשרת הרים נישאים. רכס רמות חבש, המכונה היום רמת אתיופיה, הוא גוש הררי עצום. ראס דאשן (Ras Dashen), הפסגה הגבוהה ביותר, מתנשאת לגובה של 4,543 מטר מעל פני הים. המרחב ההררי הגדול, שבמרכזו ימת טנה (Tana) מקור הנילוס הכחול, שימש מבצר אדיר, מבודד מהעולם. ההרים כמעט אינם מאפשרים כיבוש צבאי ולא חדירה אידיאולוגית. הערבים לא הצליחו להתמודד עם ההרים, בהיותם מורגלים למישורי המדבר, וניסיונות הנוצרים הפורטוגלים להביא את אתיופיה האורתודוכסית אל חיק הקתוליות נידונו בסופו של דבר, גם הם, לכישלון.
הימצאו של רכס הרים גבוה באפריקה אינו עניין שכיח. באפריקה כולה מצויים רק שני רכסי הרים גבוהים שהיו גורם יסודי בהתפתחות של תרבות אופיינית:
התרבות הברברית בהרי האטלס בצפון–מערב אפריקה, ורכס רמות חבש, שבו פעלה הממלכה האקסומית הקדומה, היא אתיופיה, מנותקת ומבודדת מכל שאר העולם. מצפון לרכס, כבר באזור אקסום, מתחיל האזור המדברי של הסהרה, וממזרח – מדבר אוגדן (Ogaden). מדרום היו אלה יערות הגשם הטרופיים ומישורי הסוואנה של שמורות הטבע של ימינו, שלגביהם לא ידוע על מאורעות היסטוריים בעלי חשיבות.
הדגל האתיופי מבטא אף הוא את הגיאוגרפיה ההיסטורית שלה: הדגל כולו מייצג את 3,000 השנה שעברו מאז תקופת מנליק ה– 1 ועד ימינו. שלושת הפסים שעל הדגל מייצגים כל אחד אזור גיאוגרפי: הירוק מסמל את הרכס החקלאי שבלב הארץ, שבו עוצבה התרבות הנוצרית שנשענה על יסודות יהודיים; הצהוב מציין את המדבר שבמזרח הארץ, ואולי יש בו רמיזה ל"זהב אופיר" המוזכר במקרא )לפי ההשערה "אופיר" העשירה בזהב היא קרן אפריקה, אזור אפאר של ימינו). האדום מסמל את הים האדום, שהיה במהלך ההיסטוריה המוצא העיקרי של אתיופיה לקשרים מדיניים ומסחריים עם העולם הערבי, עם ארץ ישראל ועם אירופה. עם התנתקות אריתריאה מאתיופיה והקמתה כמדינה עצמאית ב– 1993 בעצם "נלקחה" מדגל אתיופיה המשמעות של הצבע האדום.
תמונות: בני ניסים
