"עומדים מן הצד" – התנהגות "הצד השלישי" בתקופת השואה

Peter Tóth

"הצד השלישי קריטי ל"הצלחת" הג'נוסייד. זאת כיוון שמעשי רצח ־עם יכולים להתבצע רק כשמערכת יחסי הכוחות בין הקורבנות לרוצחים היא של עליונות כוחנית מוחלטת של הרוצחים, ומציאות כזו תלויה במידה לא מעטה בהתנהגותו של הצד השלישי, שהוא רוב רובה של החברה האנושית"  (אורן, 2010).

הרוב המכריע של האוכלוסייה המקומית באירופה הכבושה בתקופת השואה היה ער ליחס המשטר הנאצי ליהודים, מודע היטב לאירועים המתרחשים סביבו וקשוב להם. נושא זה העסיק רבות את המחקר אודות השואה במהלך השנים, מתוך רצון לבחינת ההתנהגות האנושית בזמנים אפלים. החלוקה הרווחת במחקר בייחס למשתתפים בשואה נחלקת לשלוש קטגוריות: תליינים, קורבנות ועומדים מן הצד- כאשר המושג "עומדים מהצד", מבקש לתאר דפוס התנהגות פסיבי בזמן התרחשות האירועים. בשנים האחרונות נראה כי מושג זה עומד בפני בחינה מחודשת. תופעה זו מעסיקה חוקרי תרבות, אנתרופולוגים וסוציולוגים בתחום חקר הדמוקרטיה, המבקשים לבחון את השתתפותם של העומדים מן הצד במהלך התרחשותו של רצח עם. בחינת התנהגותם מעוררות שאלות מורכבות על הקשר בין אחריות אישית והתנהגות קולקטיבית, כמו גם על ההשלכות הפוליטיות והאתיות של אלימות קולקטיביות, בעיקר, השפעתם העקיפה והישירה על התרחשות האירועים, כלומר עד כמה תלוי קיומו של ג'נוסייד בהתנהגותה של האוכלוסייה הכללית, ובאיזה אופן חלקם בג'נוסייד נצרב בזיכרון הקולקטיבי הגלובלי.

התאוריות המחקריות המתגבשות לאחרונה קובעות כי אין להתייחס לקבוצות השותפות באירוע ג'נוסייד כאל ישויות נפרדות וסטטיות, אלא כמכסות ספקטרום רחב ודינמי של רמות מעורבות. מעבר לחלוקה לקבוצות או לתת קבוצות, מתקיימת תופעה של מעבר וזרימה בין שלושת הקטגוריות, כמו גם זליגה  בתוך קבוצות המשנה. המחקרים האחרונים מקדישים תשומת לב רבה יותר למורכבות המהותית של הספקטרום בו מצוויה האוכלוסייה הכללית, כזה המאפשר מרחב תמרון רחב ודינמי של המשתתפים במצב של עומדים מן הצד.

חוקר מדע המדינה, ראול הילברג, היה הראשון שדן באופן מעמיק בחלוקת המשתתפים בשואה לשלוש קטגוריות: תליינים, קורבנות ועומדים מן הצד. דורות של חוקרי השואה השתמשו בטריאנגולציה זו או בווריאציות שלה כדי לנתח, לעצב ולספר את עושר החוויות ההיסטוריות תחת השלטון הנאצי . המודל שהציג הילברג במחקרו – "האסון היהודי 1933- 1945" לבחינת המשתתפים בשואה, מבוסס על חלוקה משולשלת בין שלוש ישויות נפרדות – כל מקטע מוקדש לקבוצה מסוימת ועצמאית לחלוטין מהאחרים. המודל של הילברג המיוצג על ידי סדרה של מעגלים עצמאיים, תואם את התפיסה שרווחה במחקר עד לתפנית המחקרית, אולם מקשה על בחינת הנזילות מעמדה לעמדה מאחר והוא מתייחס למשתתפים  כאל ישויות נפרדות וסטטיות. בשנת 2005 פורסם בכתב העת המחקרי של האגודה לחקר האנתרופולוגיה היישומית (Human (Organization מחקרם של קול וארנרייך – "קבוצת כוכבים -עבריינים, קורבנות וצופים: חישוב מחדש של מערכת יחסים במהלך רצח עם". החוקרים הציגו מודל תיאורטי המערער על תוקפו של "השילוש" שהגדיר הילברג – מודל "קבוצת הכוכבים" המודל ממחיש את הרביזיה המחקרית בייחס למשתתפים באירוע ג'נוסייד ומאפשר לבחון רמות שונות של אינטראקציה ואפשרויות עבור הישויות בקרב האוכלוסייה הנבדקת. בניגוד למודל מעגלי, המעיד על רצף חלק בין שלושת המרכיבים, המודל החדש מבוסס על צורה משולשת המדגימה ספקטרום רחב ודינמי של רמות מעורבות, הסכמה והתנגדות. מבצעים, עומדים מהצד וקורבנות יכולים להישאר סטטיים בתוך הזירה או לחצות אותה בכל כיוון, בהתאם לשינויים במנגנון הרצח. גם קבוצות משנה בתוך כל ישות יכולות להיות מושפעות באופן דיפרנציאלי בזמנים שונים או במקומות שונים. תת-קבוצות מסוימות עשויות להיות נכונות יותר לשנות את מיקומן בתוך הספקטרום, בהתאם למגמות זמניות או מרחביות ושונות בתהליך ההשמדה.

המחברים עשו שימוש במודל זה לטובת מחקר אמפירי קצר המתאר את יחסי הגומלין  בין השחקנים המעורבים ביישום גטו בעיר אחת – בודפשט, בחודש אחד – יוני 1944, באירופה של מלחמת העולם השנייה. הממצאים מלמדים על כ -600 עתירות הנמצאות בארכיון מועצת העיר שהוגשו על ידי תושבי המקום בנוגע לכליאת היהודים באזורים מופרדים, ובנוגע לפינוי של אוכלוסייה פולנית לא יהודית כתוצאה מיישום מדיניות הכיבוש הגרמני. חקר המקרה אומנם מאפשר את בחינת התגובות השונות של משתתפים בהקמת גטו, אולם ממצאיו מוגבלים ליישום של רק אחד מהאלמנטים בתהליך ההרס ולזירה המצויה במעגל החיצוני למוקד הרצח, כמו גם משך בחינת המקרה מוגבל לחודש ימים בלבד.

מחקרים נוספים המבססים את התפנית המחקרית, הנוטשת את ההבחנה של שלוש הקטגוריות לטובת נזילות, מומחשים בשני העשורים האחרונים בניתוחי מאקרו ומיקרו כאחד. בראשית שנות ה-2000 פורסם מחקרו פורץ הדרך של הסוציולוג יאן טומש  גרוס -"שכנים". ניתוח המקרה תיאר את התרחשותו של פוגרום אחד בפולין של 1941 בכפר ידוובנה, במהלכו נשרפו יהודי המקום בידי שכניהם הפולנים. ההמחשות האמפיריות העולות ממחקרו של גרוס בנוגע לנזילות מעמדת הצופה לעמדת הרוצח עוררו סערה בפולין ומחוצה לה. ממצאיו שימשו כר פורה לניתוחי מקרה נוספים בייחס לתופעה.

שלוש שנים אחריו פורסם בפולין הספר "אנחנו מידוובנה" של אנה ביקונט, הכולל ראיונות עם עדי ראייה, רוצחים וניצולים הקשורים לפוגרום שאותו תיאר גרוס. חוקר השואה הפולני גרבובסקי חקר תופעה כוללת ומקיפה יותר. מחקר מאקרו שפרסם – "ציד היהודים – בגידה ורצח בפולין בימי הכיבוש הגרמני",  מלמד כיצד המשטרה הפולנית הכחולה הפכה בתקופת השואה לכלי  יעיל ואכזרי לצייד וחיסול יהודים, כמו גם כיצד חלקים רבים בחברה הפולנית עברו מעמדת הצופה הפסיבי לעמדת המלשין ומשתף הפעולה, במטרה להפיק רווח מרכוש היהודים או לחילופן, כיצד צופים הפכו למצילים ולאחר לרוצחים כאשר הבינו שלא ניתן להפיק עוד רווח אישי מהסתרתו של הקורבן. ממציאו של גרבובסקי מסייעים בהרחבת היריעה ביחס לחלקם של פולנים ברדיפת יהודים בשואה, כמו גם אלו של ברטוב שבשנת 2018 פרסם את מחקר המאקרו – "אנטומיה של רצח עם". ממצאיו בדומה לאלו של גרבובסקי מלמדים על המעבר של חלקים מהאוכלוסייה המקומית במחוז בבוצ’ץ’ שבפולין מעמדת הצופה לעמדת משתף הפעולה עם קבוצת מבצעי הרצח, כמו גם על מעטים שבחרו להתנגד, בין היתר באמצעות הסתרה והצלה של קורבנות.

המסקנה העולה מהמחקרים האחרונים הבוחנים את התנהגותם של חברות הקרובות פיזית להתרחשות האירועים בתקופת השואה – איש לא היה יכול להישאר אדיש למתרחש סביבו. בפועל אנשים שינו את עמדותיהם בהתאם למגוון של משתנים זמניים ואזוריים. לפיכך, עמידה מן הצד לא הייתה אחת האפשרויות.

לאור ההבנה המתגבשת במחקר, בנוגע למעבר של עומדים מן הצד לעמדות אקטיביות, מן הראוי הוא להמשיך ולבחון את הדינמיקה החברתית בתוך קבוצות וקהילות שהתקיימו בסמיכות הקרובה ביותר למוקד האירועים, תוך בחינת שאלת השפעתם על מהלך האירועים, באילו ההיקפים ומתוך אילו מניעים.

 

Facebook
Twitter
Email
LinkedIn
גאות אדומה

מי שמע על 'גאות אדומה'

אחת מתופעות הטבע המוזרות והפחות שכיחות, אשר מתעצמת בשנים האחרונות בשל עלייה בשימוש בתחבורה ימית, ספורט ימי והתחממות מי הים, היא תופעת ה-'גאות האדומה'. תופעה

קרא עוד »

משבר המים במזרח התיכון

משבר המים במזרח התיכון/ ד"ר מאור כהן נהרות המזה"ת מתייבשים. מחסור חמור במים מתוקים גורם לירידת מפלס המים בכל הנהרות הגדולים במזרח התיכון. נהר החידקל

קרא עוד »