נהר הקולומביה היא אחד הנהרות הגדולים בצפון אמריקה. זרימתו מחילה בקנדה וממשיכה לתוך ארצות הברית, שם הוא זורם בארה"ב בגבול שבין מדינת אורגון למדינת וושינגטון ונשפך לאוקיינוס השקט לאורך מעל 2000 ק"מ. נהר זה הוא שיאן בכמות הספיקה של מימיו כמו גם בייצור החשמל ההידרואלקטרי המופק בסכרים רבים שהוקמו לאורכו. מימיו שימשו גם לקירור כורים גרעיניים ששימשו להפקת פלוטוניום, חומר רדיואקטיבי שזיהם קשות את הנהר בשנות ה-60. אך כיום, תפישת העולם האקולוגית, שהפכה מנת חלקן של מדינות מערב וצפון ארצות הברית, היא זו שעומדת בבסיס המדיניות הסביבתית, והפקת החשמל כמו גם השימוש במימי הנהר לשיט ולמסחר, נעשית בפיקוח תוך נתינת תשומת לב יתרה לשמירה על איכות המים וניקיון, ולמגוון הביולוגי שנמצא בו ובאגן הניקוז שלו.
אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא מתן האפשרות לדגים החיים במימי הנהר לנוע באופן חופשי במעלה ובמורד הנהר, על אף הסכרים שנבנו עליו. הדבר מתאפשר הודות להקמת מעקפים זורמים, "סולמות דגים", המוקמים בסמוך לסכרים. מדובר במבנה המורכב משורה של בריכות בהן זורמים מי הנהר באיטיות, מה שמאפשר לדגים לגלד מברכיה לבריכה, גם במעלה הזרם וגם במורם, מבלי להישאב לתוך פתחי הסכר בעוצמות גדולות של זרימה, או להיאבק לשווא במים המניעים בעוצמה את הטורבינות במורד הזרם. הדגים, שסיגלו לעצמם את היכולת לנוע בחופשיות, מקיימים "שגרת חיים", ואינם נותנים לסכרים להפריע להם.
במקביל, בנו האמריקאים אינקובטורים ובריכות לגידול מגוון רחב ככל הניתן של דגים, המשוחררים אל מי הנהר כשהם גדולים וחזקים, ומשמרים את המגוון הביולוגי האדיר שהיה בנהר טרם פעילות האדם. הדגים משמשים גם לתעשיית הדייג כמו גם מזון לציפורים וטורפים החיים בנהר ועל גדותיו. הדגים הם מרכיב בניקיון מימיו של הנהר מפסולת, מבקטריות ומטפילים. הגדולים בין הדגים יכולים להגיע לעשרות קילוגרמים ולאורך של מעל שני מטרים.
בתמונות:
נהר הקולומביה, מדגרת הדגים, סכר בונוויל (Bonneville) וסולם הדגים שלו (מבט תת מימי), טורבינה ישנה של הסכר.
