חסידה חיים מויאל

קניבליזם וקייניזם ("מלחמת קיין והבל" אצל הגוזלים עצמם), הן תופעות הקיימות בחלק ממשפחת העופות, כמו אצל דורסי-יום מסוימים, גם בקרב עופות מים כמו חסידות. התיעוד הרב של התופעה האכזרית ידוע זה שנים רבות וקיים אצל בעלי חיים מסוגים שונים, לרבות בני האדם, כמו קניבליזם והקרבת תינוקות בתרבויות פרהיסטוריות, בתקופה המקראית (פולחן למולך, לכמוש והעשתורת), בתרבות הקרתגית ועוד. המניעים לתופעות אלה הם משרידות כלכלית, צו אמונתי-פולחני וחוצה-תרבויות ודתות או צו שלטוני בלתי מתפשר לדילול דמוגרפי). בטבע, תופעות מהסוג הזה אינן נפוצות, אך בוודאי לא נדירות במיוחד, והן תולדה של אינסטינקטים שמקורם ב "הנדסה" אבולוציונית אשר מוּנעת ממנגנוני שרידות וברירה טבעית נוסח דרווין, במטרה להגדיל את הסיכויים להפצה יעילה של גנים.

באחד מהסרטונים שהועלו לרשתות החבריות לאחרונה, נראית חסידה עומדת מעל הגוזלים, שולפת ללא היסוס את אחד הגוזלים (שנראה קטן משמעותית מאחיו), אוחזת ומושכת באגרסיביות במקורה החניתי את צווארו המדולדל, ואז משליכה אותו החוצה מהקן אל מותו הוודאי, תוך שהיא מתבוננת בו נופל מטה.

בסרטון אחר, נראית חסידה המטיחה בנמרצות וללא רחם את מקורה בגופו של גוזל חסר מזל, בה בעת שאחיו הנמרץ והעירני מנסה באופן מסונכרן לשלוח את מקורו הפעור לכיוון ההורה. סביר להניח  שמה שנראה כמחאה חסרת סיכוי נגד הפגיעה באחיו, היא רצונו שלו לקבל גם הוא אוכל מאמו, תוך שהוא מתרגם את תנועותיה לתנועות האכלה.  וזה  כתגובה לגירוי אינסטינקטיבי מעצם תנועת המקור בסמוך אליו. בהמשך, החסידה מטיחה ללא רחם את מקורה בבשר גופו המצומק ובמיוחד בצווארו וראשו העדינים של הגוזל, המנסה לדדות לשולי הקן. החסידה הביטה בגוזלה שהמשיך במגמת ההימלטות, והפעם מבלי משים או מהיסטריה הוא נפל מהקן למטה אל מותו הוודאי, תוך שהאם מביטה בעניין מה, ולא עושה דבר להצילו.

בסרטון שלישי, תועדה חסידה מטובעת נוחתת לקן מסיבי סמוך לבניין מגורים, שולפת את אחד משלושת הגוזלים שבו וכאילו באגרסיביות חסרת מעצורים משליכה אותו לקצה הקן. אך משום מה, נראה כי היא מתקשה להשליכו החוצה לחלוטין מן הקן. היא המשיכה לצעוד לעברו השני של הקן, ובמפתיע הסתובבה ושלפה במקורה גוזל אחר, משליכה אותו אל מותו הוודאי. בהמשך היא החלה לטפל בענפים שהרכיבו את הקן, ונראה כאילו הכול חזר לשגרה, לאחר מכן צעדה אל עבר שני הגוזלים שנותרו, בחנה את זקיפותו ונמרצות תגובותיו של אחד מהם בזהירות במקורה, והתעופפה החוצה מן הקן. (ישנם מקרים בהם הגוזל הצליח במשך דקות ארוכות לאחוז בחוזקה בלוע ההורה מבלי להרפות, עד אפיסת כוחות).

בסרטון אחר, תועדה חסידה הבולעת את הגוזלים המאוד צעירים בקן, כמו "חטיפים", אם כי לא ברור האם מדובר בגוזליה שלה. יתכן, כי בלפחות בחלק מהמקרים מדובר באורחים מזדמנים שפלשו לקן וטרפו גוזלים לא להם, על מנת לצבור חלבונים באקט מהיר ונטול סיכון מבחינתם.

כאמור הרג עוללים על ידי אחד מההורים, לרוב הזכר, מצוי לא רק בחסידות ובמינים ירודים, אלא גם בזוחלים, דו-חיים ועד יונקים, כמו שימפנזים, קופי טמרין, קופי לנגור, סנאים, היפופוטמים ועוד.  במקרים מסוימים מתברר כי מדובר בזכר שמטרתו הייתה שידול הנקבה ל"גירושין" מאולצים מבן זוגה ונישואין כפויים עמו, או בניסיון לצמצם תחרות בין הגוזלים ועל הדרך לזכות בהעשרה בחלבון.

אצל עופות לא מעטים, הפחתת כמות הצאצאים קיימת בעת מחסור במזון וכאשר קיימת סכנת רעב. במצב זה בוחרים ההורים לתת רק לגוזלים הנמרצים והאגרסיבים את הסיכוי הגבוה יותר לשרוד. חוקרים שונים מניחים שמי שמבצע את הקטל הוא שותף חדש של חסידה וותיקה מקננת (כמו במקרה של האריות), אלא שגם זה קורה  רק במקרים קיצונים ונדירים.

גוזלים שלא התפתחו היטב בשל תחרות על המזון עם אחיהם המפותחים יותר, יהפכו עם הזמן, ליותר ויותר חלשים וחולים, ועלולים, אגב, להדביק את אחיהם. ים ימותו באופן טבעי, נבלתם תסולק מהר ככול האפשר מהקן ולעיתים בשרם יאכל בקן בעת מחסור במזון. Mock and Parker מאוקספורד, אנגליה, קובעים כי ישנה במקרים מסוג זה הפחתה בהשקעה האנרגטית החיונית ובצפיפות, המסכנת את כלל הגוזלים ובתוך כך את הצלחת הרבייה.

אם אכן הסיבה העיקרית לתופעה (מלבד זכר פולש) היא מחזור קריטי במזון, נראה כי החסידות לא חושבות כי ראוי לנסות להשאיר את כול הגוזלים גם בעת שכזאת ולנסות לאפשר לגוזלים לשרוד עד הרעבה ממשית ובכך להסתכן במוות של כולם מבחינה סטטיסטית, אלא מדובר פה כנראה באינסטינקט של אלימינציה העובד היטב מבעוד מועד ומקובע בגנטיקה של המין. חשוב לציין כי במין זה קיימת א-סינכרוניזציה בבקיעה (הביצים אינן בוקעות סימולטנית) כהתאמה אפשרית לאקראיות בזמינות המזון. כפועל יוצא יש הבדלים בגודל בין הצאצאים, כך שאם יהיה מספיק מזון אזי כולם עשויים לשרוד (אגב, אצל דורסי-יום מסוימים הבדלי הגודל בין גוזלים עשוי להביא לאגרסיביות קטלנית בין האחים, תופעה המכונה "מלחמת "קין והבל" או קייניזם. על פי החוקר הגרמני שולץ (Schulz) – החסידה הלבנה מטילה לרוב ארבע ביצים במרווחים של יומיים בין ביצה אחת לשנייה והדגירה מתחילה עם הטלת הביצה השנייה ומסתיימת לאחר 32 ימים, ואילו הפריחה מהקן מתבצעת בין 54-68 ימים.

תופעת "הרג עוללים" (infanticide) על ידי אחד ההורים תועדה גם במינים אחרים, כמו בחסידה השחורה (Ciconia nigra), בעיטים  ושלכים, אגמיות, מיני שחפים מסוימים, כפנים (במין האחרון תועדו שני ההורים תוקפים הלוך ושוב את הקטן בגוזליהם שלא יאכל כלל). אגב, ביונקים, כמו במקרה של מיני מכרסמים רבים וארנבונים, קיימת תופעה של טריפת העוללים שלהם ושל אחרים בשעת סכנה ועקה,כשלהורים אין מוצא,  כמו חולדה שיש לה גורים יונקים, שעל פתח מחילתה ממתינים חתולים, עלולה לאחר זמן לאכול את אחד מגוריה על מנת לספק חלב לגורים האחרים. גם זכרים מסוימים, בימים בהם הם אגרסיביים באורח בלתי נשלט מחוסר סיפוק מיני עם הנקבה המופרית הלא מיוחמת עלולים לטרוף גורים. אצל אנפית הבקר (Bubulcus ibis), תועדו מקרים בהם הזכר טרף את גוזליו, לאחר שבת-זוגתו נפצעה או מתה מסיבה כלשהיא.

בספרד בוצע מחקר על ידי החוקרים הספרדים  Tortosa and Redondo אשר גילו כי בתשעה מתוך 63 קיני חסידה לבנה, חוסלו גוזלים על ידי הזכרים. במקרה אחד בלבד תועדה האם מבצעת זאת. במחקר זה אוששה ההשערה כי הגוזלים שלא מתחננים באגרסיביות למזון הם בעדיפות גבוהה להיות מחוסלים בעת מחסור במזון.

לסיכום, בראייה האנושית תופעות אלו נראות אכזריות בעליל ואכן הן לא פשוטות לעיכול, אך בראייה בלתי משוחדת, מדעית, ובקונטקסט הנכון לדידם של חיות בר שלא ניחנו בתודעה אנושית ומצפון על, התופעות אלו נראות, על אף היותן בלתי נסבלות וקשות מנשוא, גם מובנות בהקשר השרידותי.

Facebook
Twitter
Email
LinkedIn

דיפ פייק

האדם החושב, ההומיאו ספיינס, הוא ללא ספק היצור החי המפותח ביותר מבחינה אבולוציונית והמסוגל להתאים עצמו לסביבה באופן מושלם. הוא חש בנוח כמעט בכל מקום

קרא עוד »