לפני מספר ימים תקף נשיא רוסיה ולדימיר פוטין במילים חריפות את פולין והפולנים על שיתוף הפעולה הנטען שלהם עם גרמניה הנאצית. שלושה דברים אפשר למור על פוטין: (1) הוא נשיא רוסיה; (2) הוא איש ק.ג.ב לשעבר; (3) הוא מבין בהיסטוריה. המון. כחובב היסטוריה, אין ספק שהוא מודע היטב לעובדה כי הפולנים הם העם הזר היחיד שכבש לאורך זמן את הקרמלין, וייתכן כי העוינות של פוטין כלפי הפולנים נובעת בין היתר מכך (כמו גם מ – 400 שנה של סכסוכים על גבול יבשתי רחב היקפים).
השנה היא 1610 לספירה, והקיסרות הרוסית בצרות כל כך גדולות, שהתקופה בעצם נקראת בהיסטוגרפיה הרוסית בשם "תקופת הצרות". צבאות פולין שולטים במוסקווה, כמו גם בחלקים נרחבים ברוסיה, והפטריארך הרוסי עצמו הינו אסיר של הפולנים. איך רוסיה הגיעה למצב הזה? הצאר האחרון של שושלת רוריק, השליטים של נסיכות מוסקווה שהפכה מאוחר יותר לרוסיה, פיודור הראשון (בנו של איוואן הרביעי "האיום" שהיה גם הראשון שאימץ את התואר "צאר") מת בשנת 1598 (אף על פי שעוד טרם מותו נשלטה רוסיה הלכה למעשה, בידי אחרים, כמו בוריס גודונוב).
מותו ללא יורש הוביל את רוסיה למלחמת אזרחים. הוסיפו לזה בצורת, מפגעי אקלים, מגפות ושלל טוענים לכתר, ותקבלו את המתכון לאנרכיה מושלמת. כמובן ששכנותיה של רוסיה (כמו פולין ושבדיה) לא טמנו ידם בצלחת והתערבו, באופן ישיר יותר או פחות, במאבקי השלטון ברוסיה. הכל על מנת לקבל את חלקם מרוסיה החולה. אחד מהטוענים לכתר (דימיטרי, הכוזב הראשון שטען כי הוא בנו של איוון הרביעי) הגיע בשנת 1605 להסכם עם הפולנים לפיו בתמורה לתמיכתם בתביעתו הוא ימסור להם שטחים נרחבים מרוסיה, ואף יפעל להפצת הנצרות הקתולית במדינה.
באותה עת פולין, (יותר נכון ממלכת פולין-ליטא), הייתה אחת המדינות החשובות והחזקות באירופה והשתרעה על שטחים נרחבים ביותר שכוללים גם את לטביה, אוקראינה, אסטוניה ובלארוס של היום. בתמיכת הפולנים הצליח דימיטרי הכוזב להשתלט על מוסקווה, אולם שלטונו היה קצר; הוא נהרג לאחר כשנה, בין היתר, לאחר שהסתכסך עם פטרוניו הפולנים. אחריו תפסו את השלטון, לתקופות קצרות, וסילי שויסקי ודימיטרי הכוזב השני. בין לבין, פלשו הפולנים לרוסיה והנחילו לרוסים מפלה מוחצת בקרב קלושינו. מספר חודשים לאחר מכן, בחודש ספטמבר 1610, הם נכנסו למוסקווה (האצילים הרוסים הבכירים, "הבויארים" נשבעו בינתיים אמונים לבנו של מלך פולין) והחלו בשלטון אכזרי שכלל הוצאות להורג המוניות, ביזה ואף כליאתו של איש הדת הבכיר ביותר בכנסיה הרוסית.
ממרתפי כלאו קורא הפטריארך הרוסי להצלת רוסיה, וקריאתו נענתה. צבא מתנדבים מכל רחבי רוסיה החל להתארגן בתחילת נובמבר 1612 וכבש את מוסקווה, בהנהגתו של הנסיך דמיטרי פוזארס. יצוין כי עד היום, ה – 4.11 נחשב כחג לאומי ברוסיה ("יום האחדות הלאומית") בו חוגגים את ההתקוממות המוצלחת נגד הפולנים. אגב, מדובר ביום שנחגג באימפריה רוסית עד שנת 1917, ואז הוחלף בעקבות המהפכה הרוסית. הוא הוחזר באופן רשמי בשנת 2005, עמוק בתוך שלטונו של פוטין, ודומני כי המשמעות ברורה.
זמן קצר לאחר שחרור מוסקווה, אסיפת המדינה ("זמסקי סובור") בוחרת במיכאל רומנוב בן ה – 16 כצאר החדש, ממשפחה בויארית, שאחת מחברותיו נישאה לצאר איוואן הרביעי (ע"פ המסופר אחד הנציגים באסיפה הציע את מועמדותו של מיכאל רומנוב באומרו שמדובר בבחור צעיר ותמים שקל יהיה לשלוט בו). מיכאל, שבאותה עת נמצא במנזר מחוץ למוסקווה, ואביו מצוי בשבי הפולני, הופך לצאר הראשון מבית רומנוב, בית מלוכה ששלט ברוסיה במשך 304 שנים (עד לשנת 1917). עלייתו לשלטון של מיכאל רומנוב בשנת 1613, מסמלת, לפחות מבחינתה של ההסיטוגרפיה, את סוף "תקופת הצרות". בפועל, רק לאחר עשרות שנים של מאמץ שאין כמעט שני לו הצליחה רוסיה להחזיר לעצמה את האוכלוסייה, השטחים ואת הפריחה הכלכלית מתקופתו של איוואן הרביעי.
בארבע מאות השנים שלאחר מכן הרוסים גרמו לפולנים לשלם. קצרה היריעה מלספר את מלוא תולדות הסכסוך הרוסי-פולני באותן שנים, אולם נציין בקצרה כי בשנת 1795 אולץ המלך הפולני האחרון להתפטר ושטחה של פולין חולק בין אוסטריה, פרוסיה ורוסיה (שקיבלה את החלק הארי של המדינה הפולנית לשעבר ובכלל זה אף את וורשה). מאז ועד לשנת 1918 חדלה פולין למעשה מלהתקיים כמדינה עצמאית (למעט תקופה קצרה תחת שלטון נפוליון שהקים מדינה פולנית עצמאית לכאורה תחת השם "נסיכות ורשה הגדולה" ומעין "מדינה פולנית על הנייר" שהוקמה ע"י קונגרס וינה לאחר הניצחון על נפוליון). השלטון הרוסי בפולין היה נוקשה בלשון המעטה כאשר אחד מסממניו הבולטים היה דיכוי תרבותי חריף.
במהלך השנים נלחמו הרוסים נגד השבדים, הטורקים, הצרפתים, האנגלים, האוסטרים, היפנים, הגרמנים ועוד ועוד ועוד. הם חוו לצד הניצחונות תבוסות איומות, כישלונות איומים, ופלישות איומות לא פחות. אבל נראה שקשה להמעיט בטראומה שגרמה תקופת הצרות וכיבוש מוסקווה על ידי הפולנים לעם הרוסי (תקופה כה גרועה לא תפקוד את רוסיה עד למלחמת העולם הראשונה ונפילת השלטון הקיסרי). יחסי רוסיה-פולין אינם מתחילים ומסתיימים בכיבוש מוסקווה בתחילת המאה ה – 17. אומנם המעורבות הפולנית בתקופת הצרות וכיבוש מוסקווה היוו, לדעתי, את "החטא הראשוני" אולם עם השנים נוספו "חטאים" נוספים (טבח יער קאטין הינו רק אחד הנודעים שבהם), שתרמו ליחסים הסבוכים המאפיינים את יחסי רוסיה-פולין עד היום.
ואסיים היכן שהתחלתי; פוטין, או יותר נכון ביועצו הקרוב לשעבר של פוטין, גלב פאבלובסקי, שלאחר ביקור בפולין אמר בשנת 2005 כי "הפולנים מדברים על הרוסים כפי שהאנטישמיים מדברים על היהודים". (אגב אותו יועץ אמר גם את הפנינה המרנינה כי שר החוץ לשעבר של בריטניה, דיוויד מיליבאנד, שונא את רוסיה כי סבו היה יהודי…) . בתגובה ענה לו שר החוץ הפולני דאז, אדם רוטפלד כי "הרוסים מחפשים לעצמם אויב, ומוצאים אותו בפולין… קל להבין למה".
