שימוש בחומרים פסיכודאליים קיים לאורך ההיסטוריה במסגרות תרבותיות ורפואיות שונות. במהלך השנים האחרונות ישנה התעוררות במחקר העוסק בחומרים פסיכודאליים לטיפולים שונים כגון בהפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) והפרעה דיכאונית גדולה (MDD), אף על פי שהבנת המנגנונים הביולוגיים של חומרים אלו בהיבט הטיפולי, עדיין אינה שלימה.
במחקר חדש שנערך באוניברסיטת ג'ונס הופקינס, הראו החוקרים כי MDMA, חומר פסיכודאלי, מגביר באופן מובהק את רמות הסרוטונין, דופמין ונוראפינפרין במוח. העלאת ריכוזם של הנוירוטרנסמיטורים הללו, יוצרת תחושת אופוריה. החוקרים הראו כי חומר זה יכול לפתוח מחדש 'תקופה קריטית' במוח ולהעניק למטופל אפשרות של חוויה מתקנת.
'תקופות קריטיות' הן פרקי זמן, בדרך כלל בגיל צעיר בו המוח מתפתח, שבהן המוח רגיש ביותר לעולם החיצון ולסימנים הרלוונטיים החיצוניים שהוא צריך ללמוד מהם. ככל שהמוח מתפתח בינקות ובמשך הילדות, עליו להסתגל לכמויות עצומות של מידע וגירויים חיצוניים. כדי להבין את הגירויים הללו, המוח הצעיר יעבור "תקופות קריטיות" מסוימות של למידה, שיכולות ליצור השפעה משמעותית על ההתנהגות המאוחרת יותר.
המונח 'תקופה קריטית' נטבע לראשונה על ידי הזואולוג קונרד לורנץ, כדי לתאר את 24-48 השעות הראשונות לאחר בקיעת אווזי שלג וההחתמה שלהם על האובייקט הראשון הנע שראו כדמות אם. זו בדרך כלל אמם האמיתית, אך במהלך המחקר של לורנץ, זה היה הוא עצמו. אם לא מוצגת לאווזים דמות אם מתאימה עד לאחר 'תקופה קריטית' זו, הם לא יצליחו ליצור קשר הדוק עם אמם. עד עכשיו חשבו החוקרים כי זהו תהליך בלתי הפיך אחרי שעוברים את מסגרת הזמן של התקופה הקריטית. בבני אדם, לדוגמא, ליכולת לרכוש שפה ברמת שפת אֵם יש 'תקופה קריטית' בגיל הינקות עד הילדות, ולאחר מכן רכישת השפה הופכת לתהליך קשה ומאומץ.
במחקר שנערך באוניברסיטת ג'ונס הופקינס על עכברים, נבדקו מנגנוני מוח המאפשרים למידה של תגמול חברתי. הניסוי בחן יכולת למידה פאבלובית, המקשרת בין שני תנאים: חומר ריצפת הכלוב יחד עם בידוד מעכברים אחרים. העכברים למדו לקשר בין חומר רצפה אחד לבין בידוד חברתי, בעוד חומר אחר נתפש כקשור למגורים עם עכברים נוספים. החוקרים ראו כי יכולת הלמידה של הקשר בין חומר המצע של הרצה והבידוד או אי בידוד תלויה בגיל העכברים, בין 35 ל-42 ימים. כלומר לאחר גיל זה לעכברים היה קשה לקשר בין המצע של הרצפה והבידוד החברתי.
החוקרים הצליחו לזהות כי אחרי כ 98 ימים 'התקופה הקריטית' נסגרה לחלוטין. הם הראו כי מתן של מנה אחת של MDMA, אחרי ש'התקופה הקריטית' כבר היתה סגורה, האריכה את זמן 'התקופה הקריטית' בשבועיים עד ארבעה שבועות נוספים. ניסוי זה מראה כי כדאי לחקור לעומק את ההשערה כי תרופות פסיכודאליות, כקבוצת תרופות רחבה יותר, יכולות לפתוח מחדש 'תקופות קריטיות' מובחנות אחרות במוח וכי ניתן לרתום את ההשפעות הללו לתועלת טיפולית.
קישור למאמר המקורי:
Image by Reimund Bertrams from Pixabay
