חוקרים מאוניברסיטת UCSF פיתחו פרוטזה נויירונית, אשר אפשרה לראשונה לאדם משותק, שאינו מסוגל להניע את פיו, לתקשר עם הסביבה, שלא באמצעות הקלדת טקסט. המערכת יכולה לתרגם אותות המגיעים ממוחו, אשר מכוונים אל השרירים של מערכת הקול, לטקסט המופיע על מסך. זוהי התקדמות משמעותית מאוד.
בכך, מהירות ה״דיבור״ עולה מ-5 מילים לדקה ל-18 בקירוב. זהו, עדיין, מספר מועט ביחס לדיבור טבעי, בו בממוצע אדם אומר כ- 150 מילים לדקה, עד בכל זאת מדובר על התקדמות משמעותית.
המחקר התבסס על מידע אשר נאסף בניסוי שנערך על חולים במרכז האפילפסיה של UCSF. חולים אלה עברו הליכים כירורגיים במטרה לאתר את מקורות ההתקפים שלהם באמצעות מערכי אלקטרודות שהונחו על פני מוחם. כל החולים, שהיו בעלי יכולת דיבור רגילה, נידבו את הקלטות המוח שלהם לבחינת הפעילות הקשורה בדיבור. מידע זה שימש לאימון מערכת של אינטליגנציה מלאכותית, במטרה לתרגם אותות אלה לדיבור.
אך בניית המערכת, היא רק השלב הראשון, ולאחריו יש צורך להתאימה לחולה המשותק, ולאמן אותו להשתמש בה. לכן, החוקרים השתילו מערך אלקטרודות בצפיפות גבוהה מעל קליפת המוח הדיבורית שלו, המתינו להתאוששותו המלאה, ורק אז, בחרו 50 מילים שימושיות עבורו. בהליך שנמשך במצטבר 22 שעות (48 מפגשים לאורך מספר חודשים), ניסה החולה לומר בכל מפגש אחת מ- 50 המילים שלמד פעמים רבות, בזמן שהאלקטרודות הקליטו את האותות מקליפת המוח שלו.
לבסוף, ביקשו החוקרים מהחולה לנסות ולהרכיב משפטים מאוצר המילים, כשהמילים מפעילות המוח שלו הוצגו אחת אחת על גבי מסך. החוקרים דיווחו כי המערכת הצליחה לפענח מילים מפעילות מוח בקצב של עד 18 מילים לדקה עם 93 אחוז דיוק. זוהי בהחלט התקדמות מרשימה.
בשלב זה החוקרים עובדים על הגדלת מספר המילים באוצר המילים הזמין, כמו גם שיפור קצב הדיבור. אף על פי שהמחקר התמקד במשתתף יחיד ובאוצר מילים מוגבל, המגבלות הללו אינן מצמצמות את ההישג. כפי שאחד מצוות החוקרים טען: ״זוהי אבן דרך טכנולוגית חשובה לאדם שאינו יכול לתקשר באופן טבעי. ניסוי זה זו מדגים את הפוטנציאל של גישה זו להעניק קול לאנשים עם שיתוק חמור ואובדן דיבור".
קישור למאמר המקורי:
https://www.nejm.org/doi/full/10.1056/NEJMoa2027540
