מצב מיני צמחי ישראל שבסכנת הכחדה / דוברות רט״ג

דו״ח חדש של רשות הטבע והגנים ותכנית ציוני דרך במשרד ירושלים ומורשת חושף את מצבם של מיני הצמחים בסכנת הכחדה בישראל
—-
הצמחים בסכנת הכחדה מוגנים יותר – 95% מהם נכללים כיום ברשימת המינים המוגנים לעומת 16% בלבד בעשור הקודם. עם זאת פיתוח נרחב בארץ על חשבון השטחים הפתוחים ממשיך להשפיע על מצב הצמחים ויידרש בהתאם לעדכן את רשימת המינים המוגנים מדי כמה שנים
—
הדוח משקף עשייה של עשור במסגרת התכנית האסטרטגית הלאומית לשמירה על צמחים בסכנת הכחדה ומספק תמונת מצב ברורה ומעודכנת יותר על הצמחים בסכנה הכחדה, הפעולות שנדרש לבצע על מנת לשמור עליהם הן בשמירה על שטחים פתוחים ובעיקר בהקטנת היקף הפיתוח בבתי גידול בהם צומחים מיני הצמחים בסכנת הכחדה והן בהכרזת שמורות טבע במקומות בהם הם גדלים
—–
ישראל עשירה במיני צמחים ביחס לעולם, על אף גודלה הקטן, בזכות מיקומה במפגש בין יבשות ומגוון אזורי אקלים המאפיינים אותה. עם זאת, צמצום מתמשך של בתי גידול טבעיים לאורך השנים הביא מאות ממיני הצמחים לסכנת הכחדה. בשל כך פועלים הגופים הרלוונטיים בישראל בעשייה מגוונת למען שמירה עליהם.
דוח חדש שהופק על ידי רשות הטבע והגנים בשיתוף עם תכנית 'ציוני דרך' באגף מורשת במשרד ירושלים ומורשת ומתפרסם זה עתה, סוקר את מצב מיני הצמחים בסכנת הכחדה בישראל ואת מגוון הפעולות שנעשו לאורך העשור האחרון, בין השנים 2011-2021 , למען שמירתם. זאת במסגרת תכנית אסטרטגית לאומית שמיישמיה הם רשות הטבע והגנים ביחד עם האקדמיה, גנים בוטניים, בנק הגֵנים וגופים אחרים, ובסיוע של תכנית ציוני דרך באגף מורשת שבמשרד ירושלים ומורשת. את הדוח כתבו וערכו מרב לבל, ד"ר מרגרטה וולצ'אק, וד"ר תמי קרן-רותם מחטיבת המדע ברשות הטבע והגנים.
לדברי ד"ר מרגרטה וולצ'אק, אקולוגית צמחים ומנהלת התכנית האסטרטגית לשמירה על צמחים בסכנת הכחדה ברשות הטבע והגנים: "פרויקט שימור צמחים בסכנת הכחדה מתפרס על פני למעלה מעשור. בעבודה היום-יומית לא תמיד רואים את התמונה הכללית. טוב לעצור לרגע ולסכם את הדברים, לשאול אם השגנו את מה שרצינו, אם הולכים לכיוון נכון, מה רצוי לשנות או לשפר. הפרויקט קיים ומתקדם בזכות עשרות אנשים וגופים רבים ששמירת הצמחים בישראל היא חלק משמעותי מסדר יומם ואף שליחות חייהם. תודה מיוחדת לתכנית ציוני דרך של אגף המורשת במשרד ירושלים ומורשת, על התמיכה הכספית והסיוע רב השנים שלה, שאפשר את הקמת התשתית לתכנית האסטרטגית ואת תפעולן של רבות מהפעולות בתוכניות העבודה. אחת המסקנות העיקריות מהדוח היא שאיחוד כוחות ועבודה משותפת היא סוד ההצלחה. אני מקווה שבעתיד יצטרפו למשימת שמירה על צמחים בסכנת הכחדה עוד אנשים ועוד מוסדות".
לדברי נתנאל איזק, מנכ"ל משרד ירושלים ומורשת, במסגרתו פועלת תכנית ציוני דרך: ״משרד ירושלים ומורשת בראשות השר זאב אלקין שמח על שיתוף הפעולה הפורה עם רשות הטבע והגנים. המורשת הלאומית מתפרשת על תחומים רבים, בהם גם שימור החי והצומח בארץ ישראל. המשרד משקיע משאבים משמעותיים ביצירת מאגרים, שימור ופיתוח של אוספי הטבע השונים בכדי לייצר את מורשת הטבע הלאומית, למען הדורות הבאים״
מעיקרי הדוח עולה, כי בין הישגי התכנית הלאומית לשמירה על מיני צמחים בסכנת ההכחדה ניתן למנות את העלייה המשמעותית של מיני הצמחים שמוגדרים מוגנים בישראל מקרב המינים בסכנת הכחדה, משיעור של 16% בלבד בעשור הקודם (66 מינים בלבד מתוך 414 מינים שהוגדרו בסיכון) לשיעור מרשים של 95% אחוז נכון לסוף שנת 2021 (414 מינים מתוך 434 מינים המוגדרים בסיכון). זאת בזכות כניסה לתוקף בתחילת שנת 2020 של רשימה מעודכנת של מיני צמחים ובעלי חיים שהוכרזו בישראל כערכי טבע מוגנים. לפי הדוח, עדכון הרשימה עשוי לשפר את היכולת לשמור על מינים בסכנת הכחדה מפני פיתוח והרס שטחים טבעיים, אך יחד עם זאת מצבם של המינים בטבע משתנה, ועל כן יהיה צורך לעדכן את רשימת המינים המוגנים מדי כמה שנים.
הדוח מציין כי כיום מרבית המינים בסכנת הכחדה בישראל מיוצגים וגדלים בשמורת טבע אחת לפחות או בגן לאומי – שמתוקף חוק מגנים עליהם מפגיעה – או בשטח אחד לפחות השייך לקק"ל, ועל כן מקנה להם הגנה מתוקף תכנית מתאר ארצית 1 (בעבר תמ"א 22 ליער וייעור). 64 מינים לא גדלים באחד משטחים אלה, אולם כשני שלישים מהם אינם בסכנה מיידית משום שהם גדלים בתחום שמורה מופקדת או מוצעת. למינים אלה וכן מינים בסכנת הכחדה חמורה או שאובחנה החמרה משמעותית במצבם בטבע אותרו אתרי גדילה חשובים ברחבי הארץ אשר להם מקודמות תכניות שימור פרטניות בהסכמה ובשיתוף הגופים המנהלים אותם ובשיתוף הציבור והקהילות המקומיות.
על פי הדוח, המערכות האקולוגיות בישראל העשירות במיוחד במינים בסכנת הכחדה הן: עמקים אלוביאליים (שנוצרו על ידי סחף), חורש בתה ושיחייה ים תיכונית, חולות וקרקעות קלות במישור החוף. עם זאת, שיעור השטח המוגן בבתי הגידול במערכות אלו נמוך מאוד, ולכן חשוב מאוד להגדילו במתן קדימות להכרזה על שמורות טבע במערכות אקולוגיות שאינן מיוצגות דיין. על פי הדוח הכרזת שמורות טבע או גנים לאומיים בשטחים בעלי חשיבות למיני צמחים היא הדרך הטובה ביותר לשמור עליהם.
הדוח מציין כי בשנים 2013–2018 נוטרו כל אחד מ-44 המינים האנדמיים שבסכנת הכחדה בישראל ואזורי התפוצה שלהם עודכנו לשם הערכת גודל אוכלוסיותיהם. רוב מינים אלו גדלים בבתי גידול מאוימים. סוגי בתי הגידול שבהם נסקרו המינים האנדמיים הם: בתי גידול לחים; בתה, שיחייה וחורש ים תיכוניים; בתי גידול במישור החוף (כורכר, חולות וחמרה); בתי גידול באדמות כבדות ושטחים בעיבוד חקלאי מסורתי; בתי גידול בהר הנגב ומכתש רמון; ובתי גידול מדבריים. גם שאר מיני הצמחים בסכנת הכחדה בישראל נסקרו לשם עדכון רשימת המינים בסכנת הכחדה ותכנון ארוך טווח לשימור כל אחד ואחד מהם.
הספר האדום לצמחים בסכנת הכחדה בישראל, שנכתב לפני יותר מעשור, הוא הבסיס למדיניות שימור הצמחים ולקביעת הקדימות לטיפול בהם. הרשימה האדומה עודכנה לפי סקרי המינים בסכנת הכחדה ומצבם, וכך הוגדרו 413 מיני צמחים בסכנת הכחדה בישראל בשנת 2019.

מהדוח עולה שהקרקעות הכבדות בעמקים הן בית הגידול הנפגע ביותר מאז שנות ה-90. עיקר הפגיעה בקרקעות הכבדות היא בעמק יזרעאל ובגליל התחתון וגורמי הפגיעה העיקריים בבית גידול זה הם פעולות פיתוח, בניית כבישים וחקלאות אינטנסיבית. בעקבות הפגיעה הצטמצמו בו התפוצה ומספר האוכלוסיות של מינים אנדמיים רב שנתיים הגדלים רק בבית גידול זה והם הפכו לנדירים מאוד.
באשר למינים בבתה ובחורש הים תיכוני הדוח מציין שאוכלוסיותיהם נפגעו עד מאוד בגודלן בשל שריפות חוזרות ונשנות, רעיית יתר, ממשק יער, חקלאות מטעים והרחבת יישובים על חשבון השטחים פתוחים.
עוד בית גידול שצפוי להיפגע פגיעה קשה בשנים הקרובות הוא בית הגידול המדברי של מישורי הלס בצפון הנגב. זאת בשל תנופת בנייה ופיתוח בהיקפים נרחבים שאף צפויה להתרחב בשנים הבאות.
הדוח מפרט כי לפי הספר האדום גדלים בישראל 56 מיני צמחים אנדמיים, שהם פחות מ-3% מצמחיית ישראל. 43 גדלים רק בישראל והשאר הם מינים תת-אנדמיים שעיקר תפוצתם בישראל. 40 מהם נתונים בסכנת הכחדה, וארבעה מינים אנדמיים לישראל חדשים הוספו לרשימה האדומה בעקבות גילויים חדשים על צמחיית הארץ. לישראל מחויבות מיוחדת להגנה על הצמחים האנדמיים הגדלים בה ואינם מופיעים בשום מקום אחר בעולם, לכן רשות הטבע והגנים החליטה לתת להם קדימות בפעולות שימור.
בין מיני הצמחים האנדמיים לישראל בסכנת הכחדה ובקדימות לשימור: אזובית רמון, מיני אירוסים (הארגמן, הגלבוע, הדור, החרמון, הנגב, ירוחם, הסרגל), חומעת האוירון, אלקנת הגליל, לשון-שור נגבית, סחלב מצויר, סתוונית רמון, קחוון קצר פירות, שום הגליל ועוד.
על פי הדוח הסכנה העיקרית למינים האנדמיים בסכנת הכחדה בישראל היא פיתוח תשתיות והרס בתי הגידול. לפיכך הדוח מציין כי יש צורך בייצוג בתי גידול מסוימים בשטחים מוגנים ומדגיש עניין זה. כפי שצוין ייצוג חסר בשטחים מוגנים של קרקעות כבדות, חולות וקרקעות קלות במישור החוף ושטחי לס מטיל עליהם איום כבד.
בתוך כך, על פי הדוח, בעשור האחרון נעשו פעולות השבה לטבע של 54 מיני צמחים בסכנת הכחדה בישראל. השבה היא שתילה או זריעה של מין בתחום התפוצה הידוע שלו ובכללה רכיבים אלו: אישוש אוכלוסייה טבעית בדעיכה, שתילה באתר שהיתה בו אוכלוסייה בעבר ונכחדה ושתילה באתר חדש שבו לא גדל המין בעבר, אך הוא בתחום תפוצתו. אפשרות נוספת היא הקמת אוכלוסייה מחוץ לתחום תפוצה ידוע של מין או מצב ביניים של גידול מלאכותי בשטח דומה לבית הגידול הטבעי .דוגמה לכך היא גידול אוכלוסיות של אירוס שחום בתל באר שבע ותל ערד או של אוכלוסיית לשון שור נגבית בממשית.
ההשבות לטבע מבוצעות בין היתר למטרות מחקר, לשיפור מצב השימור של מין בסכנת הכחדה וכחלק משיקום בתי גידול. ניטור כמה מאזורי ההשבה מצביע על כך שהסיכוי להצלחת ההשבה גדל כאשר מתבצעות השבות חוזרות או לכמה אתרים. הנתון המעודד הוא כי השתילה של 45 מינים מתוך 54 נקלטה בשנה הראשונה באתר אחד לכל הפחות, ו-31 מינים מהם (57%) הצליחו להתבסס באתר אחד לכל הפחות. זאת על פי תוצאות ניטור של שלוש שנים או יותר.
שימור צמחים מחוץ לטבע
הדוח מפרט בנוסף את הפעולות המשלימות הנרחבות לשמירה על מיני צמחים בסכנת הכחדה, שנעשות גם מחוץ לטבע. מטרותיהן הן גיבוי האוכלוסיות הטבעיות, שימור גנטי שלהן וכן רביית מינים, שתוצריה ישמשו להשבות לטבע. גידול צמחי בר במתקנים גם מאפשר להציגם לפני הציבור בפעולות חינוך והסברה.
היום גדלים בגנים בוטניים 346 מינים, שהם כ-80% מהמינים בסכנת הכחדה. 88 המינים האחרים בסכנת הכחדה אינם מתאימים לגידול בגנים בוטניים מפני שהם זקוקים לתנאי החזקה ייחודיים. 75% מהמינים בסכנת הכחדה שמורים בבנק הגנים הלאומי לצמחיית ארץ ישראל שבמכון וולקני.
רוב גני המקלט וחלקות המקלט לצמחים שוכנים בתחומי שמורות טבע וגנים לאומיים, ביניהם בשמורות החולה, עין אפק, עין גדי, עינות צוקים ובגנים הלאומיים ציפורי, ארבל, כוכב הירדן, ברעם, תל חצור, נבי סמואל, מקורות הירקון חי רמון ועוד. הם מהווים מקור של זרעים ושתילים להשבות לטבע של מינים מסביבתם ומשמשים לאישוש אוכלוסיות מקומיות שהידלדלו וכן לשיקום בתי גידול טבעיים האופייניים לסביבתם הקרובה. היום גדלים בגני המקלט ובחלקות המקלט 114 מינים בסכנת הכחדה, שהם כ-26% מכלל מיני הצמחים בסכנת הכחדה בישראל.
כדי לשמר את המגוון הנופי ואת מגוון המינים רשות הטבע והגנים מטפחת כאמור גני מקלט לצמחים ומבצעת בשמורות טבע ובגנים לאומיים פעולות ממשק של דילול צומח מעוצה, כיסוח מינים מתפרצים ורעייה, המדמים את השפעתו המסורתית של האדם על הטבע. חלק מפעולות הממשק לתמיכה באוכלוסיות מיני צמחים בסכנת הכחדה הן ייעודיות ומותאמות לדרישותיהם הביולוגיות.
בתחומי שמורות טבע וגנים לאומיים מבצעת הרשות פעולות שיקום להחזרת בתי הגידול למבנה הטבעי שלהם ככל שניתן, ולצד זה נעשה שיקום פרטני של הצומח. עם זאת השתקמות בתי גידול נמשכת שנים, ויש צורך בליוויה בפעולות ממשק וניטור.
בתוך כך, דוח זה מתפרסם בעיצומו של שבוע שמירת טבע שרשות הטבע והגנים מציינת השנה בסימן פרחי בר וצמחים בסכנת הכחדה. במסגרת סוף שבוע זה (ה-25-26 בפברואר) הציבור מוזמן לבקר ב-20 תחנות המידע וההסברה, שרשות הטבע והגנים תפעיל בסמוך למוקדי פריחה בגנים לאומים ושמורות טבע בכל רחבי הארץ, ולקבל מידע על מסלולי הטיול ופרחי הבר שבהם, לצד היכרות עם הכללים לשמירה על הפרחים ועל הטבע והיכרות עם העבודה המקצועית של הרשות לשמירת המינים המוגנים.

למידע על מיקומי תחנות ההסברה: https://www.parks.org.il/article/info-stations/

הכתבה נלקחה מרשות הטבע והגנים.