סודאן סוערת, אחרי שאנשי הצבא בראשות הגנרל עבד אל פתאח אל-בורהאן, ביצעו ב- 24 באוקטובר 2021 הפיכה, נגד הגורמים האזרחיים שהיו שותפים לממשלה המשותפת שהקימו, אחרי הפלת הרודן, עומר אל אלבשיר, לפני יותר משנתיים, באפריל 2019. בין העצורים גם ראש הממשלה, עבדאללה חמדוכ.
הפיכה זו היא תגובת-נגד לניסיון ההפיכה שבוצע שבועיים לפני כן, כשגורמי צבא שחברו לאיסלאמיסטים ניסו להדיח את הגנרל אל בורהאן, ולהקים ממשלה אזרחית לחלוטין, ללא הצבא, בעלת מאפיינים פרו אסלאמיסטים, בראשותו של חמדוכ.
ההפיכה הזו מזכירה מאוד את ההפיכה שביצע הגנרל א-סיסי במצרים (שקשריו עם אל-בורהאן מצוינים). היא מהווה ניסיון לחזור למאפיינים השלטוניים-הארגוניים שסודאן הורגלה בהם בתקופת שלטונו הארוכה של אל באשיר.
לאחר נפילת אל באשיר, ניסתה הקואליציה הזו, בין הצבא לגורמים האזרחיים, לערוך שינוים בסודאן, ואחד הבולטים שבהם הוא לפתח את יחסיה של סודאן עם מדינות העולם, וגם עם ישראל. זאת, כדי לחלץ את המדינה מהבוץ הכלכלי שאליו נקלעה, שמושך אותה אל עברי פי פחת. המצב הכלכלי קשה מאוד והוא הוחמר לאחר השטפונות חסרי התקדים שהיו שם בשנה הקודמת. סכר הרנסאנס הגדול, שהוקם באתיופיה, הממוקם כ-15 קילומטר ממזרח לגבול עם סודאן, מאיים על סודאן בהתייבשות, כמו גם על מצרים.
ממשלת חמדוכ ניסתה לקדם את סודאן בכמה נושאים אזרחיים כמו דמוקרטיזציה (המצב שם איננו בדיוק דמוקרטיה…), הפסקת פולחני ברית המילה לנשים וכדומה, והובילה קו שקרוב יותר לאוריינטציה המערבית. אבל האזרחים ואנשי הצבא מצאו עצמם חלוקים כמעט על כל נושא. ראש הממשלה העצור, חמדוכ, לא התלהב מהאופציה הישראלית, אולם שוכנע בזמנו בנחיצותה, ושיתף פעולה עם הצבא.
האזרחים הסודאנים, שקיוו, עם לכתו של באשיר, להקלה, ופיתחו ציפיות, בתקופת ממשל טראמפ, לסיוע ולהתאוששות, התאכזבו מאוד ואינם רואים כל הקלה במצבם.
לאחר כישלון ההפיכה האזרחית בתחילת אוקטובר 2021, החלו הגורמים האזרחיים שביצעו אותה, לעודד הפגנות אזרחים, והצבא, שחשש שהדבר יטרפד את הניסיונות להביא יציבות למדינה, נאלץ לפעול. יש לציין כי המעורבות הבינלאומית בסודאן רבה, בעיקר האמריקנים והאירופים, וגם מדינות שכנות כמצרים, האמירויות וסעודיה. הסיבה לכך היא המיקום הגיאואסטרטגי של סודאן, לחוף הים האדום ולאורכו של הנילוס. היא מהווה ארץ מעבר ממרכז אפריקה לאזורנו, מה שהופך אותה למדינת מפתח ביכולת ללבות טרור, או לחילופין, לחסום אותו. הדבר מהווה אינטרס למערב ולמדינות האזור, לשמור בה על יציבות.
אם בתקופת באשיר סייעה סודן ללבות טרור, בשנתיים האחרונות היא בולמת אותו. לפני כשבועיים אף עצרה סודאן את פעילות החמאס במדינה. באשר לישראל, אנו חוגגים עתה שנה להצטרפות סודאן להסכמי אברהם, והמגמה, לפחות להלכה, לנורמליזציה עם ישראל, לא השתנתה. סודאן התנתקה מהחרם על ישראל, שהוטל לפני כמה עשורים, ובסוף חודש זה, אוקטובר 2021, היה צריך להיחתם הסכם שלום על מדשאות הבית הלבן, בהשתתפות ראשי ממשלות סודאן וישראל, ונשיא ארצות הברית. כרגע, כמו שהדברים נראים, זה לא יקרה, אבל ההחלטה ללכת על האופציה הישראלית שרירה וקיימת.
גם סיפור הפליטים הסודאנים בישראל מעניין. מתוך 60,000 סודנים ששהו בישראל, נותרו אצלנו כ- 6000 בלבד. הם חזרו לסודאן 'עתירי ממון', ופתחו שם עסקים. העובדה שמצבם השתפר מאוד ביחס ליתר האוכלוסייה, הפך אותם לשגרירים טובים שלנו בתוך האוכלוסייה הסודאנית, שיוכלו למנף בקרבם את שינוי הגישה לישראל.
Photo by Aladdin Mustafa from Pexels
[תמונתו של הרודן לשעבר, המיתולוגי, עומר אל באשיר היא נחלת הכלל. לכתו יצרה ציפיות רבות לשינוי לטובה, שלא התממשו…]
