80 שנה לפרוץ מלחמת העולם השנייה – 80 שנה לשואה

Zentralbild - IML / 1.8.1962
II.Weltkrieg 1939-45 
Der überlebende halbwüchsige Sohn dieser ermordeten Familie wird an die Mordstelle herangeführt. Von dem hinter ihm stehenden faschistischen deutschen Offizier wurde er durch Genickschuss ermordet. 5.7.1941 in Slorow, Ukraine 
                                                        A 0706/18/30 N -

השנה 1944, הכבשנים באושוויץ עובדים בתפוקה מלאה, המספרים בלתי נתפסים, כ10,000 גופות נשרפות ביממה. חמישה מיליון יהודים כבר הושמדו, מיליון נוספים ישמידו הנאצים בשנה האחרונה למלחמה.

ההיסטוריה האנושית משחר הולדתה רווית מלחמות, אסונות ומעשי זוועה בהיקפים אדירים. כל תרבות בעבר הרחוק והקרוב התמודדה ומתמודדת עם האסון הפרטי שלה. אסונות, הם כנראה חלק בלתי נפרד מההוויה האנושית, ברם, מה שהתרחש ביבשת אירופה בין השנים 1945-1939 לא היה.

אלפי עדויות של ניצולי שואה מתארים את שנות האימה כמציאות אחרת, דמונית, בלתי ניתנת לעיכול. היטיב לבטא זאת ק.צטניק  (יחיאל דינור) ניצול מחנה ההשמדה אושוויץ, האיש שטבע את המושג "פלנטה אחרת", במהלך עדותו במשפט אייכמן:

"אין הזמן שם כפי שהוא כאן, על כדור הארץ. כל שבר רגע הולך שם על גלגל זמן אחר. . . לתושבי הפלנטה זו לא היו שמות. לא היו להם הורים ולא היו להם ילדים. הם לא לבשו כדרך שלובשים כאן. הם לא נולדו שם ולא הולידו. הם לא חיו, נשמו לפי חוקי טבע אחרים".

במהלך המשפט כתב נתן אלתרמן מאמר בעיתון דבר בשם "הסתר פנים" בו נכתב בן היתר: "כולנו ידענו כי מתהלכים בתוכנו אנשים ונשים מהעולם ההוא"…

עוצמתה של השואה נטעה בקרב רבים תחושה כאילו התרחשה בעולם אחר, לא על פני כדור הארץ, ולא האדם ברא אותה. תחושת המיסטיפיקציה ביחס לשואה הועלתה על הכתב לראשונה ב-15 באוגוסט 1943 אז כתב הסופר יצחק כצנלסון בפנקסו, ויטל, את ששמע מניצול מחנה ההשמדה טרבלינקה:

"התופעה הינה, אפוא, לדבריו, שיגעון, ואם היא שיגעון- הרי היא תופעה מנותקת כהתקפת שיגעון, תופעה בלא היסטוריה מקדימה ובלא המשך. אין לה הסבר, ויתרה מזאת: ההסבר אסור, כי הסבר הוא ניסיון להבנה, וניסיון להבנה הינו בגדר הצדקה של התופעה הנחקרת"

תפיסה זו הייתה מקובלת בקרב חוגים רחבים לאחר מלחמת העולם השנייה. היא הייתה קיימת בתודעת הניצולים, הציבור הרחב ובתודעתם של היסטוריונים כאחד. היחס לשואה בשנות ה-50 ו-60 ובחוגים מצומצמים גם לאחר מכן, היה כאל תופעה חוץ היסטורית, תופעה שלא ניתנת למחקר בכלים מדעיים גרידא. באותם שנים הייתה זו אולי הדרך הטבעית לעכל את הבלתי נתפס.

עם התרחבות המחקר ההיסטורי בארץ ובעולם והטמעת נושא השואה בתוכניות הלימוד בבתי הספר ובאוניברסיטאות החל בהדרגה השינוי בהבנת השואה, שינוי שגם בא לידיי ביטוי בתפיסת הניצולים את אסונם. שנים לאחר עדותו הדרמתית במהלך משפט אייכמן התייחס שוב ק.צטניק למושג שטבע – "פלנטה אחרת". בספרו "הצופן א.ד.מ.ע" שהתפרסם בשנת 1987, כתב כי: "המושג "פלנטה אחרת" לא מתקבל על הדעת. אושוויץ לא שכנה על פלנטה אחרת. אושוויץ היא יציר האדם. לא השטן ברא את אושוויץ אלא האדם – "אנשים כמוני כמוך".

אולי ראי הזמן ואולי הטיפולים הפסיכיאטרים החדשנים שעבר, באמצעות אל-אס-די , הובילו להתפכחות של ק.צטניק. לא עוד דמוניזציה של השואה. את נקודת המבט המטאפיסית החליפה ריאליזציה, הבנה שהיו אלה בני אדם, בני המאה ה-20, אנשים פשוטים ומשכילים כאחד: הורים לילדים, נשים, גברים, בני העם: הגרמני, הליטאי, האוקראיני, הרומני, הפולני ועוד רבים אחרים שהיו שותפים במישרין או בעקיפין לזוועות השואה.

במהלך השואה התקיים ניסיון להכחיד בפועל באופן פיסי ולראשונה בהיסטוריה, עם, גזע, משום מוצאו בלבד. לא רדיפה על רקע דתי, גם לא קונפליקט טריטוריאלי או פוליטי. בבסיס האידיאולוגיה הנאצית הייתה אובססיה, דבקות חריגה, ללא כל תקדים היסטורי, להשמיד באופן טוטלי את הגזע היהודי באשר הוא. כל יהודי ללא סייג כולל צאצאיו עד דור שלישי היה מיועד להשמדה. ההכחדה הטוטלית החלה בסוף יוני 1941 עם הפלישה לברה"מ, במהלך מבצע "ברברוסה", (שם קוד לפלישת הצבא הגרמני לברה"מ). ב-22ליוני 1941 התקדמו יחידות מיוחדות של הס"ס, "עוצבות המבצע" – האייזנצגרופן בשולי הצבא הגרמני הנע במהירות. משימתם העיקרית הייתה לאתר, ולהשמיד המוני יהודים. ברוב שטחי ברית המועצות עשו יחידות האייזנצגרופן שימוש במשתפי פעולה מקומיים לצוד יהודים. הרצח בברה"מ בוצע ברובו בירי בבורות. היהודים נלקחו מביתם, משפחות שלמות הובלו אל שוחות ובורות, הופשטו מבגדיהם ונורו בזה אחר זה. בפונאר שבליטא פעל הגדול שבאתרי הרצח ההמונים בירי. מעשי הרצח התבצעו בסמיכות רבה לבתי התושבים – פולנים וליטאים שהתגוררו במקום. כ100,000 בני אדם נרצחו בבורות הירי בפונאר, ביניהם 70,000 יהודים, כאשר הגרמנים עסקו בעיקר בתכנון, פיקוח ומנהלה, בעוד היורים ומבצעי הזוועות היו בעיקר ליטאים.

מעשיי הרצח שהתרחשו בשטחי ברה"מ היו מחרידים באכזריותם. הרצח התבצע במהירות, ביעילות ובשטחים פתוחים, מה שהותיר כמות דלה של עדויות בהשוואה לרצח במחנות ההשמדה. רבקה יוסלבסקה שהעידה במהלך משפט אייכמן הציגה עדות מצמררת, מפלצתית, של מי שהייתה עמוק בתוך בור המוות נחלצה ושרדה. רבקה מתארת כיצד לנגד עינה נרצחה כל משפחתה בזה אחר זה:

"אני החזקתי את בתי על ידי לא הייתי האם היחידה. היו אימהות עם שנים שלושה וארבעה ילדים . . . כשהגענו למקום ראינו האנשים ערומים, מופשטים. . . אבי לא רצה להתפשט כליל הוא נשאר בבגדיו התחתונים. הגיע תורו להריגה . אמרו לו להתפשט  מכל בגדיו. נשאר בבגדיו התחתונים. הכו בו קשות ולא רצה. קרעו מעל גופו את הבגדים וירו בו. אני ראיתי. אחר כך תורה של האם. האם לא רצתה להיות ראשונה ושלחה אותנו. אנחנו שלחנו אותה. בין כה וכה לקחו אותה דחפו אותה וירו בה. אחר כך הגיעה תורה של אם האב, אישה כבת 80. אחר כך הגיעה תורה של אחות אבי. גם היא עמדה כשילדים פעוטים בידה. אחר כך הגיעה  תורי. אחר כך הייתה האחות . . . עמדה עירומה והתחננה על חייה, יחד עם עוד חברה. הסתכל לעינה וירה בה ישר, בה ובחברתה. אחותי וחברתה, שתיהן נורו. ועוד אחות. אחר כך הגיעה תורי.  הפניתי את ראשי והוא שאל אותי במי לירות בראשונה-בביתך או בך ? לא עניתי דבר. הרגשתי אך שהבת נקרעת מעליי, הרגשתי את זעקתה האחרונה ושמעתי כיצד היא נורתה".

עדותה של רבקה יסלבסקה, אחת העדויות החשיבות ביותר שתועדו, מלמדת על ייחודיותה הטרגית של השואה – השמדה שיטתית של משפחות שלמות, קהילות שלמות במטרה להכחיד עם באופן טוטלי עד אחרון בניו.

כחצי שנה לאחר שהחלה ההכחדה הטוטלית לצאת לפועל בשטחי ברה"מ, כונסה ב-20 בינואר 1942 בואנזה שבברלין הועידה שדנה בשדרוג ובייעול ההשמדה. הייתה זו הישיבה היחידה במהלך מלחמת העולם השנייה שהשתתפו בה מספר כה רב של ראשי הפקידות הבכירה במשרדי הממשלה הנאצית ושל שרותי הביטחון, וכל זאת בשעה שהמלחמה בעיצומה. בוועידה השתתפו כ-15 בכירים, שמונה מהם בעלי תואר ד"ר. בלטו בישיבה : רינהרד היידריך ראש המשרד הראשי לביטחון הרייך, אדולף אייכמן ראש המחלקה לענייני יהודים, היינריך מילר ראש הגסטפו, וד"ר מרטין לותר המומחה לענייני יהודים של משרד החוץ הגרמני. הכינוס של נציגי המשרדים השונים ברייך השלישי מדגיש את המקום החשוב והמרכזי שניתן להשמדת העם היהודי. במהלך הועידה הציגו הנאצים טבלה המונה 11 מיליון יהודים ממדינות אירופה וצפון אפריקה המיועדים להשמדה. בטבלה זו התייחסו הנאצים לקהילה קטנה של כ-200 יהודים מאלבניה באותו כובד הראש שניתן לחמישה מיליון מיהודי ברה"מ. המגמה  ברורה- השמדה טוטלית. בעקבות ועידת ואנזה החלה השמדה אינטנסיבית, חסרת תקדים בתולדות האדם – הרצח המתועש הראשון בהיסטוריה.
תעשיית רצח במלוא מובן המילה. מערכת מסועפת ומשומנת שגייסה לצורך ההשמדה את כל המשאבים הנחוצים: הכלכליים, הטכנולוגים והאנושים שעמדו לראשות מדינה מודרנית בת המאה ה-20.

מחנות ההשמדה תפקדו כבתי חרושת למוות. שישה מחנות פעלו בתקופת המלחמה: חלמנו, בלזץ', סוביבור, טרבלינקה, אושוויץ-בירקנאו, ומיידנק. במחנות נרצחו מעל שלושה וחצי מיליון יהודים ומאות אלפי בני לאומים שונים. תהליך ההשמדה במחנות היה יעיל, מהיר וקפדני, בעל מאפיינים מאכנים, רובוטים, בדומה לפעולת סרט נע בבתי חרושת. הנרצחים עברו במהלך תהליך ההשמדה מסע מפלצתי באכזריותו. תחילתו – בדרך הארוכה למחנות ההשמדה.

משפחות שלמות: גברים, נשים, ילדים, תינוקות בני יומם וקשישים בדמי ימיהם, הובלו כבקר, בקרונות מסע אטומות, בצפיפות נוראה מן הגטאות אל עבר התחנה הראשונה בשערי גיהינום- הסלקציה. ילדים הופרדו מאבות, עוללים נלקחו מאימם. מי לעבודה ומי למוות. באופן מהיר וחד, נטול כל שמץ אנושיות.

אלה שהופנו להשמדה הופשטו מבגדיהם שיער ראשם וגופם גולח, כאשר לכל אורכו של התהליך זורעים המרצחים אשליות בלב המובלים כי אין זו דרכם אחרונה, (באושוויץ התבקשו היהודים לקשור את שרוכי הנעלים טרם כניסתם "למקלחות" כדי שבצאתם יזוהו ביתר קלות, מה שאפשר פעולה חלקה של מנגנון הרצח). כמעט ולא קיים תיעוד של מעשיי התנגדות בכניסה לחדריי המוות. השימוש בהטעיה ובהסוואה היה מחושב ויעיל. תאי הגזים הוסוו כמקלחות גדולות במטרה למנוע בהלה ואי סדר. תהליך ההמתה בגז (ציקלון B)  נמשך בין 15 ל-20 דקות, צעקות הנחנקים וסימני הציפורנים על קירות התאים, חלקן נותרו עד היום כעדות מצמררת, מעידים על מוות קשה, מוות בייסורים. לאחר מכן פעלו קבוצות עבודה מיוחדות של יהודים (הזונדרקומנדו) בפינוי הגופות, שיני זהב נשלפו מפיותיהם של הנספים ובמקרים מסוימים גופות נותחו על מנת להוציא תכשיטים בחשד שנבלעו. את הגופות העבירו לכבשני ענק שפעלו ללא הרף. (באושוויץ פעלו 46 תנורי שריפה בהם ניתן היה לשרוף כ- 10,000 גופות ביממה) לעיתים הכבשנים לא עמדו בכמויות האדירות של שריפת הגופות וקרסו, מה שהצריך שריפת גופות בבורות פתוחים. עדותו של אלפרד פידרקייביץ רופא פולני שהיה אסיר באושוויץ מלמדת על האינטנסיביות שבהשמדה: "מהארובות פרצו להבות ורק מעט עשן. במשך היום זה לא היה נראה, אך כשהחשיך, היה לנו הרושם שאין אלה ארובות אלא הר געש שממנו פורצת לבה גועשת באדום". שיער גופם של הנרצחים נוצל כחומר גלם לטובת תעשיית הטקסטיל הגרמנית, את כמויות האפר האדירות שנותרו העמיסו על משאיות ופיזרו בנהר הויסלה הסמוך. לעיתים פוזר האפר כדשן בשדות.

עוצמתה של השואה והשפעתה על האנושות ניכרת היטב במחקר ההיסטורי. מדי שנה מתפרסמים מאות מחקרים וספרים בנושא. משנות ה-90, עם התמוטטות הגוש הקומוניסטי, אנו עדים להתעוררות המחקר, הרבה הודות לפתיחתם של ארכיונים רבים וחשובים. מנגד, בשנים האחרונות אנו עדיין עדים לתופעה המדאיגה: עלייתו של נחשול מכחישי שואה, אנטישמיות גואה והיעלמותם של שוורדי שואה.

השואה מהווה אירוע מכונן בתולדות המין האנושי. אין עוד בתולדות דברי הימים תיעוד כל שהוא לאירוע דומה, אולי הראי הגדול והמשמעותי שהוצב אי פעם אל מול פני האנושות ומוטב שהאנושות תביט בו לעיתים קרובות. תשכיל, תלמד ותיישם.

היום, 1.9.19, לפני שמונים שנה, פרצה המלחמה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Facebook
Twitter
Email
LinkedIn

החלטה כבדת משקל

בני האדם הם ללא ספק בעל החיים שהשפיע על כדור הארץ בצורה המשמעותית ביותר. האדם מעצב את כדור הארץ לצרכיו ומשתמש בו כאילו היה החצר

קרא עוד »