הדבר היחיד הקבוע בטבע הוא השינוי.
משבר הקורונה טורף את הקלפים, באופנים רבים. מי חשב בארץ בתחילת מרץ שנמצא עצמנו ללא מסגרת לילדים, חלקים גדולים מאיתנו ללא עבודה ומרותקים ברדיוס של עשרה מטר מבתינו?
כמי שמתפרנס מהדרכת טיולים בשטח, ורגיל לבקר על בסיס קבוע בחלקים השונים והמגוונים של ארץ ישראל אני מוצא את ההפסקה הכפויה הזו קשה במיוחד.
מזלי שהתברכתי במשפחה מקסימה, ובחצר גדולה בה אפשר לשהות רוב היום.
ועדיין, כשחושבים על המרחבים הפתוחים בישראל, שלפתע פתאום נחלצו מלחץ האדם, המטייל, נוסע, עובד ומשפיע במגוון אופנים על הסביבות האקולוגיות השונות, מעניין לגלות את ההשלכות על עולם החי. דוגמה אחת שקיבלנו היא היעלים שירדו לאכול בדשאי הטיילת של אילת, מזון עשיר ומזין יותר משיכלו למצוא בהרי אילת הצחיחים, אפילו באביב אחרי שנה מרובת גשמים. הם נהנו מהשקט הפתאומי שירד על אילת והעזו לחזור לשטחי מרעה קודמים שלהם, באזור שהיה בעבר ביצה מוריקה, לפני היווסדה של העיר אילת.
סביר להניח שמיני חיות בר יגדילו כעת את שטחי המחייה שלהם, צבאים יתחילו לרעות בשטחים קרובים יותר לכבישים ראשיים ולישובי אדם, זאבים יעקבו אחריהם וירחיבו את שטחי הצייד שלהם, ציפורים יחלו לקנן באזורים שנמנעו מהם בגלל הפרעות האדם, וחלק מבעלי החיים, אלו שהתרגלו לחיות בשולי ישובי אדם, במזבלות, בשטחים חקלאיים, ואף בשולי הישובים עצמם, כגון חזירי בר, תנים ושועלים, יאלצו לפלוש עמוק עוד יותר לתחומי האדם בחיפושיהם אחר מזון זמין.
בעלי חיים שהתרגלו להיות מואכלים על ידי האדם, כמו למשל טריסטמיות במדבר יהודה, שלמרות האיסור מטיילים רבים נהגו להאכיל אותן בלחם, במבה וצ'ופרים נוספים, עשויים למצוא עצמם בבעיה ובמחסור. החזרה לאיזון יכולה להיות כואבת, על ידי הקטנת כמות האוכלוסייה כדי שתתאים לכושר הנשיאה של המערכת האקולוגית, ללא תרומת האדם, וייתכן שחלק אף ימותו ברעב.
השאלה הגדולה היא כמובן כמה זמן יימשך המצב הכפוי שנקלענו אליו, ומתי נוכל לשוב ולהנות מנופי ארצנו, רק אז נוכל באמת ללמוד על השינויים בהרגליהם של שכנינו השקטים- מיני חיות הבר בישראל.
