בשנים האחרונות מחמיר המחסור במים מתוקים, בעיקר במדינות עולם שלישי ומדינות השוכנות באקלים המדברי או בספר המדבר. בין היתר, מחסור במים ניכר במדינות כמו סוריה, תורכיה, איראן, מצרים, מאוריטניה, לוב, צ'אד, ירדן ועוד. אך גם במדינות מערביות כמו ארה"ב, ישראל ודרום אפריקה התפתח מחסור במים והגיע לכדי חלוקת מים במסורה (דרום אפריקה), התייבשות מאגרי מים מתוקים והמלחתם והתייקרות מחירי המים.
למרות שיותר משני שלישים של כדור הארץ מכוסים מים, פחות מאחוז מהם הם מים מתוקים זמינים לשימוש ביתי, חקלאי או תעשייתי, וגם הם עוברים תהליכי זיהום מהירים, שימוש יתר והמלחה. ככל שמספר האנשים על פני כדור הארץ גדל, כך עולה הביקוש למוצרים חקלאיים (מזון), מוצרים תעשייתיים ומים לשימוש ביתי. הבעיה היא שמיד לאחר השימוש במים המתוקים הם הופכים למזוהמים ויש צורך לטפל בהם על מנת להכשירם לשימוש חוזר. בשל כך, מאגרי המים הגדולים בעולם הולכים ונעלמים ונוצר מחסור במשאב הזמין ביותר לאדם. דוגמאות טובות לכך אפשר לראות בהתייבשותה של ימת אראל בקזחסטן, ימת צ'אד וגם הכינרת, שמפלסה עומד דרך קבע כ-4.5 מטר מתחת למפלס השיא שלה (הקו האדום העליון).
אז מה עושים?
כמו תמיד, שלוש פעולות עיקריות: מיחזור, טיהור, ייצור.
מיחזור: הפגיעה העיקרית במקורות המים היא בהזרמת פסולת המשפיעה באופן עקיף, כמו לדוגמא פסולת המוטמנת באדמה ומזהמת אקוויפרים של מים מתוקים. אך פסולת גם נזרקת לנחלים, לאגמים ולים. הוצאת מחזור הפסולת בשלמותו מהסביבה יישפר משמעותית את בעיית זיהום המים, וזאת ניתן לעשות רק על ידי טיפול מלא בפסולת הכולל מיחזור של רובה המוחלט ואת היתרה להפוך למקור אנרגייה.
טיהור: ניתן לטהר את רוב המים בהם אנחנו משתמשים לתעשייה ולשימוש ביתי ולהעבירם לחקלאות. טיהור מים נעשה במכונים לטיהור שפכים, בדרגות טיהור שונות בהן מוציאים מהמים את הפסולת והופכים אותם שוב למים מתוקים נקיים. בכך מצמצמים את הזיהום הנשפך לטבע ומצמצמים את השימוש במים מתוקים ממקורות טבעיים, מה שפוגע במערכות האקולוגיות השונות.
ייצור: ניתן לייצר מים מתוקים ממי ים (להתפיל) ולהפכם למים מתוקים. תהליך זה אמנם יקר וכרוך בהשקעה של אנרגייה רבה, אך הוא בעיקר מעיד על קיבעון מחשבתי והתבססות על מקורות אנרגייה מתכלים, מזהמים ויקרים. בהנחה שבעתיד הלא רחוק האנושות לעבור להשתמש רק במקורות מתחדשים (שמש אין סופית, רוח, גלים), נוכל לייצר מים מתוקים ממי ים מלוחים כמעט ללא עלות וללא הגבלה. בעיקר באזורים מדבריים בהם השמש והחום נצחיים. מקורות אנרגיה אלה יוכלו לשמש גם לטיהור מי שפכים.
בהקשר זה ניתן להתייחס גם למקורות ייצור המזון בעולם. בעוד אזורים מסויימים סובלים ממחסור חמור במים, באזורים אחרים אין מחסור בקרקע ומים והם יכולים להוות 'אסם תבואה' עבור שאר אוכלוסיית עולם. ארה"ב וקנדה יכולות לבדן לייצר מזון לכל אוכלוסיית העולם ובכך לייתר את בזבוז המים הנוראי בארצות אחרות. כיום ייצור הדגנים בעולם כמו גם הובלתם ממקום למקום היא זולה, ודאי שזולה יותר מעלויות ייצור מים במקומות ארידיים. הוסיפו על כך את מרחביה האין סופיים של בריה"מ, ונפתרה בעיית הרעב בעולם, ויחד איתה בעיית התלות במים מתוקים. סוג כזה של מסחר במים מכונה 'מים וירטואלים', כלומר מסחר במוצר ולא במים עצמם.
על כך אלה יש להוסיף את הכורך בצמצום הילודה וצמצום הפערים בין העולם השלישי והעולם המערבי, אך בכך כבר עסקנו רבות בעבר.
