נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מלמדים אותנו כי ממוצע הילדים במשפחה ישראלית עומד על 3.72. אם בעבר ילודה גבוהה הייתה מיוחסת לדת ולאומיות, כיום מסתבר שגם האישה החילונית יולדת מעל שני ילדים. אבל קשר מעניין במיוחד, ולא בהכרח מפתיע, נמצא בין שיעור ההכנסה נטו לנפש, כלומר מדד העושר ומיקום בעשירונים, לבין מספר הילדים למשפחה. ניכר באופן מובהק כי לעשירים יש פחות ילדים מאשר לעניים. בעשירון התחתון, 40.5% מהמשפחות הן עם יותר משלושה ילדים. בעשירון השישי 53.3% מהמשפחות הן ללא ילדים ובעשירון העליון, ל-81% מהמשפחות אין ילדים ורק ל-3.5% יש שלושה ילדים ומעלה. עשירים יולדים פחות, ואולי, מי שיולד פחות עשיר יותר. ההכנסה הממוצעת לנפש הייתה 19,118 ₪ בחודש (ברוטו). זה לא מספיק.
שיעור ילודה גבוה מאופיין בדרך כלל עם בעיה של עוני. משפחות מרובות ילדים אינן מצליחות, בעיקר בעידן המודרני, לספק את הצרכים הכלכליים, החינוכיים והתרבותיים של ילדיהם. זה פשוט עולה הרבה כסף. ישנו קושי רב, בניגוד לשנים עברו, להעביר מילד לילד את המוצרים בהם הוא משתמש. בעבר, מעיל שנקנה עבור אחד, היא מטולא שוב ושוב, ועד שלא התפורר בידיים לא נזרק.
כיום לכל ילד יש טלפון, מחשב, קורקינט חשמלי, הוא הולך לחוגים, זקוק לבייביסיטר, רישיון נהיגה, אוטו, אופניים, שיעורים פרטיים, ואם אפשר, אז גם דירה. זה עולה המון כסף וזה לא משהו שניתן להעביר מדור לדור. לכן, ברוב מדינות המערב, יורדת הילודה, מה שבין היתר מאפשר פיתוח הקריירה של שני בני הזוג. ריבוי ילדים במשפחות ממוצעות או עניות, כולא אותן במעגל העוני, מונע מהם לצבור הון ובעצם מרתק את הילדים לעשירונים הנמוכים. קשה להם יותר לרכוש השכלה ולכן קשה להם יותר לעסוק במקצועות חופשיים, מה שמבטיח הכנסה נמוכה ושיעורי בורות גבוהות. בדרך כלל יש גם הריחה אל הדת והמסורת המעודדות בעצמן ילודה, והנה לנו מעגלי עוני.
אך יש גם אספקט נוסף לכך, והוא יכולת המדינה לספק שירותים לאוכלוסייה הצומחת במהירות. ריבוי טבעי גבוה, גם במדינות עשירות כמו ישראל, אינו מאפשר למדינה לעמוד בקצב הילודה ומנגנוניה מתחילים לקרוס. אפשר לראות זאת בארץ בשורה ארוכה של דברים: החל מהצפיפות בכבישים-ישראל פשוט לא עומד בקצב רכישת הרכבים וריבוי האוכלוסייה. גם אם תוקמנה מערכות הסעה המוניות, לא בטוח שעד שהן תוקמנה הן תוכלנה לעמוד בלחץ האוכלוסייה. גם תשתיות החינוך בבעיה. אין מספיק מורים ואין מספיק כיתות ולכן תלמידים רוכשים השכלה בארץ באחת ממערכות החינוך הצפופות בעולם. בתי החולים נמצאים בתפוסה מלאה כמעט כל השנה ואנו שומעים חדשות לבקרים על חדרי מיון עמוסים לעייפה, מחסור ברופאים ואחיות, במיטות אשפוז ולעיתים גם בתרופות.
ומה על משבר הדיור? גם בשוק הדיור נרשמת עלייה מתמדת במחירי הדיור. נכון שצמיחה היא עניין חיובי, אבל זה לא מעניין את הזוג הצעיר שרוצה לרכוש דירה במחיר סביר ולא להיות עבד של הבנק כל חייו. זה לא עניין פופוליסטי. אם הביקוש לדיור היה נמוך, המחירים היו יורדים. זה עניין בסיס של ביקוש והיצע, כלכלה במובן הכי ראשוני. אין ביקוש-המחיר יורד. אבל הביקוש בארץ שובר שיאים בין היתר הודות לכך שקצב הבנייה אינו משיג את צרכי האוכלוסייה, בעיקר לא בסביבות האורבאניות בעלות ריכוזי האוכלוסייה הגדולים, ולכן כולם משלמים יותר. כמעט כל משפחה בישראל מכירה את עולה השכירות או המשכנתא, שהיא תוסף רציני לשלל ההוצאות שמראש אנחנו מוציאים על ילדינו הרבים.
נכון, כמות תמיד יש שורה ארוכה של מסבירים נוספים, גורמים רבים שיש להכניס למשוואה. אך לא ניתן להתחמק מהשורה התחתונה. ילדים זו שמחה, אבל שניים זה מספיק.
