התפרצות מגפת הקורונה מחדדת את השאלה כיצד וירוסים התוקפים בעלי חיים כמו עטלפים, מצליחים לעבור ולתקוף גם בני אדם. וירוס, בשונה מחיידק, הוא אינו בעל חיים. הוירוסים אינם מורכבים מתאים, הם אינם יכולים לשמור על עצמם במצב יציב, הם לא גדלים ולא יכולים לייצר אנרגיה משלהם. למרות יכולתם לשכפל את עצמם ולהסתגל לסביבה שלהם, נגיפים דומים יותר לרובוטים מאשר לאורגניזמים חיים אמיתיים. וירוסים לא תוקפים רק בני אדם. ההשערה כיום היא שיש מיליוני סוגים של וירוסים, מתוכם רק כ-5000 נחקרו לעומק. החומר התורשתי של הוירוס יכול להיות DNA או RNA והוא ארוז בקופסא עשויית חלבונים. ישנם וירוסים העטופים בממברנה (כמו וירוס האיידס). וירוסים יכולים להדביק את כל סוגי צורות החיים, חיות, צמחים, מיקרואורגניזמים וגם חיידקים.
וירוסים מתפשטים בדרכים רבות. הם עושים זאת דרך אורגניזמים נושאי מחלות הידועים כווקטורים. מצמח לצמח וירוסים מועברים על ידי חרקים הניזונים מזרע צמח. החרק הוא הווקטור. בקרב בעלי חיים, וירוסים יכולים להינשא על ידי חרקים מוצצי דם או באמצעות שיעול והתעטשות כאשר מדובר בנגיפי שפעת. וירוס ה- HIV מועבר באמצעות מגע מיני ועל ידי חשיפה לדם נגוע (יש כמה סוגים של וירוסים העוברים באותה צורה).
מגוון התאים המארחים שוירוס יכול להדביק נקרא "טווח המארחים" שלו. טווח זה יכול להיות צר או רחב. וירוס אשר הורג את ה"מארח" שלו מהר אינו נחשב לוירוס ״מוצלח״. כדי שהוירוס יצליח להפיץ את עצמו הוא חייב לעבור מייצור חי אחד לשני. אם הוא הורג את המאכסן מהר מדי הוא פשוט לא יצליח להתפשט. וירוס ״מוצלח״ הוא וירוס שמכפיל את עצמו תוך כדי פגיעה מינימלית במאכסן ועדיין נותר ״יעיל״ מבחינת יכולת ההדבקה שלו.
תופעת הזואנוזיס היא מחלה זיהומית הנגרמת על ידי חיידקים, או וירוסים, המתפשטים מבעלי חיים, בדרך כלל בעלי חוליות, לבני אדם. הוירוס, אשר תקף מין מסוים, מסוגל לתקוף גם מין אחר. באיידס, לדוגמא, מקור הוירוס הוא כנראה מקופים. הוירוס Simian immunodeficiency virus (SIVs) שתקף את הקופים הפך ל-human immunodeficiency viruses, או בקצרה – HIV. וירוס זה איננו מסוגל להדביק קופים, והוא לא יכול לחזור למאכסן המקורי שלו. מרבית זני השפעת המדביקים בני אדם הם מחלות אנושיות, אם כי זנים של שפעת העופות והחזירים (2009) והשפעת ספרדית משנת 1918 הם תוצאה של תופעת הזואנוזיס.
כמה מההתפרצויות של המחלות הנגיפיות הקשות ביותר בשנים האחרונות (SARS, MERS, אבולה, וככל הנראה נגיף הקורונה החדש, מקורם בבעלי חיים. בכל הנוגע לקורונה, מקורו, כנראה, בעטלפים. מחקר חדש מאוניברסיטת ברקלי, מצא שהתגובה החיסונית החזקה במיוחד של עטלפים לוירוסים עשויה לגרום לוירוסים להעתיק את עצמם מהר יותר, כך שכאשר הם קופצים ליונקים אחרים (זואנוזיס) עם מערכות חיסון ממוצעות, כמו בני אדם, הם יכולים לגרום לנזק רציני.
כיונק המעופף היחיד, עטלפים מעלים את קצב חילוף החומרים שלהם בטיסה פי שניים ממכרסמים בגודל דומה. פעילות גופנית נמרצת ושיעורי חילוף חומרים גבוהים גורמים לנזק לרקמות כתוצאה מהצטברות של מולקולות מזיקות בגוף המכונות רדיקלים חופשיים. אך כדי לאפשר תעופה, נראה כי עטלפים פיתחו מנגנונים פיזיולוגיים המרוקנים ביעילות את המולקולות ההרסניות הללו. עטלפים הם יצורים ייחודיים בכל הנוגע לתוחלת חייהם, הארוכה בהרבה מאשר יונקים אחרים באותו גודל. עטלפים מסוימים יכולים לחיות 40 שנה, ואילו מכרסם באותו גודל עשוי לחיות שנתיים.
יכולת ההתמודדות המהירה של העטלף להתקפה הויראלית מתאפשרת ע״י ״טריק״ אחד במערכות החיסון שלו: שחרור איטי של מולקולת איתות בשם אינטרפרון-אלפא, הגורמת לתאים אחרים "לאייש את תחנות הקרב" לפני שהוירוס יפלוש. חוקרים בדקו כיצד התגובה החיסונית המהירה של העטלפים משפיעה על התפתחות הוירוסים שהם מארחים. החוקרים ביצעו ניסויים על תאים משני עטלפים, וכבקרה, גם על קוף אחד. בניגוד לעטלפים, קו ההגנה של תאי הקוף אינו מייצר אינטרפרון כלל. התגובות השונות של תאים אלה היו מדהימות. בעוד קו התאים של הקוף הוצף וחוסל במהירות על ידי הנגיפים, תאי העטלפים מנעו בהצלחה זיהום ויראלי, הודות לאזהרה מוקדמת של אינטרפרון.
הדבר מראה כי שימוש במערכת אינטרפרון חזקה מסייעת לוירוסים אלה להתמיד בתוך המארח כך שהנגיף יכול למעשה להעלות את קצב ההעתקה שלו מבלי לגרום נזק למארח שלו. אבל, כשזה עובר למין אחר (זואנוזיס) כמו בני אנוש, שם לא קיימת הפרשה קבועה של האיטרפרון, המנגנון האנטי-ויראלי אינו קיים בפועל, והתוצאה היא סכנה בריאותית ממשית.
https://elifesciences.org/articles/48401
