יכולתם של מיקרו אורגניזמים להשפיע על התנהגותם של בעלי החיים המארחים אותם ידועה (הצגנו זאת בכמה מאמרים בעבר). אחת הדוגמאות המרשימות ביותר לתכונה זו היא יכולתו של טפיל הטוקסופלסמה, אשר גדל בקיבה של החתול, לגרום לעכבר להיות "אמיץ", ולהאמין שהוא יכול להתמודד עם חתול מבלי להיטרף. בפועל, החתול צד בקלות את העכבר ובכך בעצם 'מאכיל' את הטפיל, שיכול להמשיך ולהתקיים, להמשיך ולהתרבות. האכלת חיידקי הקיבה חשובה לקיומינו, וזוהי מערכת יחסים סימביוטית שכל הצדדים, פרט לזה הנטרף, מרוצים ממנה.
מאמר שפורסם השבוע בכתב העת המדעי Nature מחזק את המחקר שנעשה עד כה ואף מביא אותו לשיאים חדשים: מסתבר כי גם התוצרים של חיידקי הקיבה משפיעים על ההתנהגות הגוף המארח. במאמר צויין כי עכברים בעלי אוכלוסיית חיידקים פגומה במעי שלהם, אינם מסוגלים להתנער מזיכרונות מפחידים – ממצא שמצביע על כך שחיידקי הבטן שלנו עשויים למלא תפקיד חשוב גם באופן בו אנו לומדים.
כבר בתחילת המאה הקודמת הראה החוקר הרוסי איוואן פאבלוב כיצד צילצול פעמון יכול לגרום לכלב לרייר, כאשר הוא מתרחש בסמוך לפעולה כמו מתן אוכל. תופעה זו מכונה התנייה התנהגותית. התנייה מסוג זה ניתן לייצר גם עם תחושה של פחד, כאשר אות מסוים, צלצול, יוצמד לשוק חשמלי קצר שיינתן לחיה. בעל החיים מקשר את הצלצול לשוק החשמלי, ותוך זמן קצר הוא יגיב בהפגנת פחד לכל צלצול (אל תנסו את זה בבית). ניתן גם "למחוק" התנייה מסוג כזה, כאשר חוזרים על הפעולה ללא ה"שכר" של מכת החשמל. תהליך זה נקרא השכחה או התנערות מהפחד.
בניסוי שפורסם, לקחו החוקרים 3 סוגי עכברים. עכברי ביקורת עם חיידקי מעי, עכברים אשר קיבלו אנטיביוטיקה חזקה אשר חיסלה את חיידקי המעי שלהם, וסוג שלישי נוסף, עכברים אשר גודלו בתנאים סטריילים, נקיים מחיידקים. ניסוי השכחת הפחד נעשה על שלוש הקבוצות.
כאשר החוקרים התבוננו במוחם של המכרסמים, הם גילו שהעכברים ללא חיידקי הבטן, אלה שהיו אחרי טיפול אנטיביוטי או אלה שהשתייכו לקבוצה הסטרילית, לא הצליחו להשתחרר מהפחד.
החוקרים בדקו ביטוי גנים במוחם של עכברי 3 הקבוצות וראו כי בעכברים ללא החיידקים הופעלו גנים שונים מאשר אצל העכברים נושאי החיידקים. הפעלת הגנים השונים גרמה לדפוסים שונים של פעילות עצבית באמיגדלה ובקליפת המוח הקדם-פרונטלית, שני אזורים במוח הקשורים לפחד ולמידה. הצוות החוקר גם מצא כי בעכברים שטופלו באנטיביוטיקה או כאלה שגדלו ללא חיידקים החיים עליהם, היו בעלי רמות נמוכות יותר של ארבע תרכובות הקשורות להפרעות נוירופסיכיאטריות, כולל סכיזופרניה ואוטיזם.
כמובן, דרוש עוד מחקר רב כדי לגלות כיצד חומרים אלו משפיעים על ביטויים של גנים הגורמים לשינויים התנהגותיים. אך ללא ספק זוהי דוגמא מרשימה מאוד בה החיידקים מצליחים לשלוט בהתנהגות המארח שלהם כאילו היה מריונטה על חוטים. דבר זה מראה את חשיבות השמירה על אוכלוסיית חיידקים זו "שמחה" על מנת לקבל את התוצרים הכימיים המועילים לנו כמארחים. מערכת יחסים סימביוטית זו, אפשר ותאפשר לנו בעתיד להתמודד עם פוסט טראומה ושלל זיכרונות לא נעימים אשר מסוגלים לפגוע בתפקוד שלנו.
