סלאמס וקורונה – צריך בית כדי להישאר בבית
הכישלון בשליטה בהתפרצות נגיף הקורונה ביישובים ובשכונות החרדיים הבהיר כי אומנם לכולם קשה להתמודד עם התפרצות המגפה ועם המגבלות הכרוכות בה, אבל יש כאלו שקשה להם יותר. יש מקומות, עם זאת, שלעומתם בני ברק נראית כמו תסריט ורוד. יותר ממיליארד אנשים שחיים בסלאמס ברחבי העולם חווים כעת את הדרישה להישאר בבית כבלתי אפשרית. גם ההשלכות הרפואיות והכלכליות של המגפה יהפכו עבורם בקרוב לבלתי אפשריות. הסלאמס, כפי שכתבתי כאן, מוגדרים כיישובים ללא תוקף חוקי, תחת איום מתמיד לפינוי וללא אספקת תשתיות ושירותים ברמה נאותה. לרוב, תושבי הסלאמס חיים בעוני קשה ומאיישים משרות בכלכלה שחורה (הבלתי פורמאלית), ללא תנאי העסקה מינימאליים ורשתות בטחון. "הבתים" הם לרוב צריפים, בקתות טיט או פחונים קטנים, מאוכלסים בצפיפות קיצונית, כשתא שירותים, אם קיים, משרת עשרות משקי בית. אלו לא מקרים בודדים וחריגים – ממומביי בהודו, דרך ניירובי או לגוס באפריקה ועד סאו פאולו בברזיל, אלו תנאי החיים של מעל מיליארד בני אדם, בעיקר בערי הענק במדינות מתפתחות אך לא רק.
סגר בשכונות הסלאם במומביי, הודו[i]
הבהלה להשית מגבלות ריחוק חברתי, שאחזה במדינות אלו בשבועות האחרונים, העלו לפני השטח את הפרדוקס שבהתעלמות ארוכת השנים מבעיית הסלאמס. לאורך עשורים התעלמו ממשלות מהתופעה הצומחת כל זמן "שהעניים העירוניים" החדשים פעלו "מתחת לרדאר", התנחלו בפאתי מזבלות או לצד מפעלים מזהמים, לא יכלו לדרוש הקצאת משאבים לתשתיות ושירותים ובעיקר, סיפקו בשפע כוח עבודה זול וחסר זכויות למעסיקים בעיר. הם תפקדו כחלק אינטגראלי ונוח בכלכלת העירונית של המטרופולינים המתפתחים, כך שכלכלנים וקובעי מדיניות אפילו עודדו את המשך קיומם (תוך הימנעות מאכיפה כנגד השתלטות על קרקע) מאחר והם סיפקו פתרון דיור ותעסוקה מערכתי יעיל מבלי להכביד על הוצאות הממשלה. כל זה אולי היה נדמה כנכון לכלכלת השוק עד שהגיעה מגפת הקורונה וחשפה כי למעשה, מדובר בכשל שוק.
מתברר, שכדי להישאר בבית צריך בית (לפחות אחד שמספק מינימום תנאים לתקופה ממושכת) וכדי לצאת לחופשה מעבודה ללא תשלום צריך, קודם לכן, להחזיק בעבודה בתשלום (פורמאלי). בקניה או בהודו, למשל, הצפיפות הממוצעת לקמ"ר -בסלאמס – עומדת על 28,000 תושבים כשבחלק מן השכונות היא מגיעה למעל 100,000. לצורך השוואה, הערים הצפופות בישראל נעות בין 10-20,000 תושבים לקמ"ר, והצפופה ביותר, בני ברק, עומדת על כ-24,000 תושבים לקמ"ר. מעבר לכך, מעל שני שליש ממשקי הבית בשכונות אלו חיים בחדר אחד בלבד, מה שהופך בידוד בנפרד מהמשפחה לבלתי אפשרי. הרוב המוחלט מתוכם לא מחזיק שירותים או ברז מים זורמים בבתים. ברור שבשכונה בעלת תא שירותים יחיד (ללא ניקוז למערכת ביוב) כל הדבקה נקודתית תהפוך במהירות להדבקה כוללת. הצפיפות הקיצונית שנהוגה בסלאמס צפויה להכפיל ולשלש את קצב ההדבקה בתנאים אלו.[i]
ברור גם כן, שלאנשים המשתכרים שני דולר ביום בעבודה בלתי-פורמאלית אין את צינור החמצן הנדרש בכדי לוותר על יום עבודה, שלא לדבר על חודש או חודשיים. בתנאי ריחוק חברתי הם ימותו מרעב הרבה לפני שימותו מהנגיף. המשבר הכלכלי שצובר תנופה באופק צפוי רק להחריף את המצב ולדחוף אותם לצאת לעבוד בניגוד להנחיות הרשמיות – ההנחיות שממילא לא נאכפו לגביהם מעולם כשהיה מדובר בתנאי העסקה או שכר מינימום, לדוגמא.[ii]
בימים האחרונים מתרבים הדיווחים מרחבי העולם על חוסר מוחלט של יכולת מעשית מצד תושבי הסלאמס ליישם את הנחיות הריחוק החברתי. מנגנוני הבריאות מתריעים על כך שמדובר במוקדי ההתפרצות המסוכנים ביותר, וככל שהמגפה תתפשט שם ללא מעצורים, כך יתייתרו ניסיונות ההכלה בשכונות אחרות בעיר ולאחר מכן במדינה בכלל.[iii] מודלים רפואיים כבר חזו לפני זמן לא רב, בנוגע לשפעת, כי בערים בעלות ריכוז גבוה של סלאמס יש לצפות להתפרצויות מגפה קשות ובלתי ניתנות לריסון.
גרפים המתארים התפרצות מגפה בתנאים עירוניים "רגילים" (שחור) ובתנאים המכילים שכונות סלאם (כחול מקווקוו)[iv]
אחרי שנים של התעלמות מכוונת, ייתכן שממשלות יידרשו כעת להכריע לגבי עתיד הסלאמס כשבפועל, מדובר בהכרעה כלכלית-פוליטית על עתיד פרדיגמת השוק החופשי. למשל, האם טובת המשק היא צמצום עלויות הדיור הציבורי והעברתן לכתפי האזרחים, כשמכך נגזר חוסר יכולת של מיליוני תושבים להישאר בבתים בעת מגפה, המשך הפצתה ובכך פגיעה נוספת במשק. האם סביר שאחוז עצום מכוח העבודה יעבוד בתת תנאים וללא רשת בטחון, כשההשלכה היא חוסר יכולת להבטיח עבורם חופשה בעת הצורך ובכך כישלון לתמרץ אותם לשתף פעולה. האם ניתן לחסוך בהקמת והפעלת מרפאות בשכונות העוני כשאלו עומדים בקו החזית – העולמי, לא רק הלאומי – של בלימת התפרצויות.
ההמונים בסלאמס לא מסוגלים לחכות להחלטה ובוודאי לא ליישום. ברגע ההכרזה על הטלת המגבלות נהרו מאות אלפים אל מחוץ לערים, בחזרה לאזורים הכפריים שמהם באו (רוב התושבים בסלאמס היגרו מהפריפריה הכפרית אל העיר או נולדו להורים מהגרים). במהלך הנהירה הם הצטופפו באוטובוסים ורכבות והבטיחו את הפצת המחלה המהירה מהעיר אל אזורי הכפר, שם מערכות הבריאות חלשות אפילו יותר ולא יידעו לתת מענה לחולים. מומחים במדינות כמו הודו, ברזיל או קניה כבר מזהירים מפני קטסטרופות רפואיות שיתעלו על אלו שהתרחשו במקומות כמו איטליה או ארה"ב. במקרה הזה, לעומת זאת, רבים מהחולים לא יזכו אפילו לטיפול רפואי בסיסי.[i]
נהירה המונית ממומביי, הודו, לעבר האזורים הכפריים[ii]
[i] CNN. (4/4/2020). Doctors say India must prepare for an 'onslaught' as one of Asia's biggest slums reports first coronavirus death.
PreventionWeb. (5/4/2020). Kenya’s slums are a haven for viruses: here’s what we know.
[ii] CNN, 4/4/2020
[i] LiveMint. (9/4/2020). Mapping Mumbai’s slum challenge in coronavirus battle.
IIED. (28/3/2020). Dealing with COVID-19 in the towns and cities of the global South.
[ii] IIED. (26/2/2020). Coronavirus threat looms large for low-income cities.
CNN. (31/3/2020). Social distancing is a privilege of the middle class. For India's slum dwellers, it will be impossible.
New York Times. (8/4/2020). A Billion People Live in Slums. Can They Survive the Virus?
Reuters, (18/3/2020). ANALYSIS-Coronavirus chases the slum dwellers of Latin America
[iii] The Washington Post. (21/3/2020). Brazil’s densely packed favelas brace for coronavirus: ‘It will kill a lot of people’.
SBS News. (12/4/2020). Concern after coronavirus deaths, cases rise in India's biggest slum.
[iv] Chen, J., Chu, S., Chungbaek, Y., Khan, M., Kuhlman, C., Marathe, A., & Xie, D. (2016). Effect of modelling slum populations on influenza spread in Delhi. BMJ open, 6(9), e011699.
[i] AA.(9/4/2020). India: Asia’s largest slum rings alarm bells as COVID-19 cases surge
