קריסתו של המשאב היחיד במזרח התיכון / ד"ר מאור כהן
צניחת מחירי הנפט במזרח התיכון היא אסון עבורו בסדר גודל שקשה מאוד להעריך. הנפט הוא, עדיין, הבסיס הכלכלי הקיומי של רוב מדינות המזרח התיכון, והמנוע העיקרי של רוב התהליכים הכלכליים – חברתיים באיזור. מדינות המזרח התיכון ניצבות מול שורה ארוכה מאוד של אתגרים גיאופוליטיים, החל ממספרים אסטרונומיים של עובדים זרים המועסקים בתעשייה, דרך משאבי מים ההולכים ונעלמים, אוכלוסייה הצומחת בקצב המהיר ביותר בעולם, היעדר היכולת לפתח מקורות הכנסה נוספים באזור מדברי, נטול משאבים, ומלא באוכלוסייה דתית-מסורתית, אשר ברובה חסרת השכלה גבוהה ועוסקת בעיקר בתעשיות המבוססות על משאב הנפט.
הנפט הוא גם מנוע משמעותי לקונפליקטים מדממים, שכן הפטרו-דולרים מממנים את הצבאות הנלחמים במזרח התיכון, את קבוצות המורדים, את הנשק והתחמושת הרבים הנשפכים פה, ומתדלקים את העניין הכללי שיש למעצמות באזור. ללא נפט, לא ניתן להניע את גלגלי המלחמה. אך מחירי הנפט צונחים, בין היתר בשל עלייה מתמדת בקצב ייצור והפקת הנפט האמריקני, מציאת מקורות נפט נוספים בעולם, עלייה בשימוש בגז טבעי ובקצב ייצור המכוניות החשמליות. יותר ויותר חשמל מופק כיום ממקורות ירוקים, והנפט המזהם יהפוך, ברבות הימים, ללא יותר מזיכרון.
נכון, זה לא יקרה מחר, אך כבר כיום ניתן לראות את נטישת חברות הנפט הגדולות את האזור. האחרונה שבהן הייתה החברה הרוסית רוזנפט, אשר ביטלה הסכם של 30 מילארד דולר עם חברת הנפט הלאומית האיראנית NIOC לפני כשבוע 15.12.18, בין היתר בשל הסנקציות על המדינה.
לאיראן, כמו למדינות אחרות באזור, יש בעיה כלכלית קשה, בעקבות יציאת ארה"ב מהסכם הגרעין, השבת הסנקציות וההוצאות הצבאיות העצומות שיש לה בשל הלחימה בסוריה.
גם מצרים, עיראק, ירדן וסוריה סובלות ממצב כלכלי קשה (לא ברור איך ניתן יהיה בכלל לשקם את סוריה בתום המלחמה. סעודיה, שתרמה רבות למורדים הסונים במלחמת האזרחים לוקחת צעד אחורה, ונראה כי היא גם הולכת ומדדה במלחמה בתימן ומשלמת מחירים גודלים יותר ויותר.
בלי נפט אין כסף, בלי כסף, אין מלחמות, אין נשק, אין דרך להאכיל את החיילים, לתחזק את הטנקים, לממן את המלחמה. ולכן, כולם בורחים מפה. הרוסים היו הראשונים. מלחמתם בסוריה הולכת ודועכת והיא תסתיים בקול ענות חלושה. לאמריקאים אין יותר מה לחפש פה. הם לא צריכים את הנפט, דאע"ש כבר כמעט לא קיים ואין מי שיממן אותו, וכל האזור שקוע בבוץ מדמם, ואינו מהווה עוד איום על העולם או על ארה"ב. לכן, ניתן להעריך בזהירות שגם שלל האיומים האסטרטגיים על ישראל, ילכו ויעלמו, ובמקומם, מדינות ערב הסוניות תבאנה לבקש פה מזור טכנולוגי, חקלאי, תעשייתי וכלכלי. אין הדבר אומר שלא נזכה לראות עוד הטרדות שונות ומשונות של איראן ושלל גרורותיה לאורך גבולותינו. אך חשוב לזכור. איראן רחוקה מאוד. לחמש צבאות ולנהל קרבות בשלט רחוק, בשער מטבע הנמצא בצניחה מתמדת, תחת סנקציות, תוך ניהול מלחמה בכמה חזיתות וללא עתיד אופטימי הנראה לעין, נראה כמו מהלך התאבדותי שלא בטוח שאפילו איראן תרצה להמר עליו. לאור כל אלה, הכרזתו של טראמפ ביום 19.12.18, על יציאת הכוחות האמריקאים מסוריה אינה כה דרמטית.
מי שכן צריך להיות מודאג הן מדינת אירופה, שהצפי לגלי הגירה הולכים ומתגברים, ילך ויעלה.
